כשאני הולכת בפארק הירקון אף פעם לא משעמם – תמיד יש על מה או מי להסתכל, במגרשי הדשא והמשחקים, על גדות הנחל או במים. אתמול היתה בנחל קיאק [מה פתאום קיאק?! תבדקו את התגובה הראשונה למטה] סירת חתירה זוגית, אדומה. זו פעם ראשונה שלי עם סירת חתירה אדומה, מבהיקה, צבועה בקפידה. הצבע הסתדר טוב מאוד עם שתי הנשים שחתרו בה, נשים חזקות לא צעירות ולא מבוגרות, הראשונה ביניהן משכה את כל תשומת הלב עם רעמת תלתלים ג'ינג'ית מרשימה שהמצחיה הלבנה שחבשה כמעט הלכה לאיבוד בתוכה. אחרי שהאדום המבריק הזה תפס לי את תשומת הלב (חשבתי לעצמי שיש מצב שהוא תאם את צבע הנעליים שלהן, אבל זה רק ניחוש) כבר הסתכלתי עליהן טוב טוב. הן עברו אותי פעם אחר פעם, חתרו הלוך ושוב במהלך האימון ואז עשו דבר שפשוט הקסים אותי:
במאמץ חתירה מרוכז ומדויק להפליא, שתיהן מתואמות ומסונכרנות זו עם זו, הניפו את המשוטים לתנועת חתירה אחת בודדת במלוא העוצמה ואז עצרו את המשוטים מאוזנים באוויר וחיכו בסבלנות עד שכל כח תנועת החתירה ימצה את עצמו ויקדם אותן לאורך הנחל בתנופה . רק אחרי שהתנופה של המשוטים התחילה לדעוך הכניסו שוב את המשוט למים וחזרו על התנועה הבודדת. ככה בקצב קבוע, מרוכז ורגוע מדדו את הכוח של כל תנועת משוט, זו אחרי זו.
ירק לכל פועל 
אממ… אני חותרת בעצמי, וקשה לי פיזית לשמוע מישהו קורא לסירת חתירה "קאייק" (זו כמו שתקראי למנתח מכונאי, או למטוס סילון דאון), זה פשוט עלבון לכלי הנפלא הזה שקאייק לא מנשק לו את האצבעות, ואני מכירה את שתי הנשים מעוררות ההשראה האלה (: הן בטח ישמחו לשמוע שכ"כ מתפעלים מהם… התרגיל שתיארת נקרא באלאנס, ומטרתו לבדוק את האיזון בסירה – לא בודקים כמה הסירה מתקדמת, אלא אם היא נשארת מאוזנת אחרי העצירה… כדי לבדוק את חוזק המכה יש מכשיר אלקטרוני בסירה.
נ.ב תודה על כל המתכונים המוצלחים שלך! ^__^
תודה על התיקון! עדכנתי את הפוסט ואני ממש מזדהה עם הכאב הפיזי שלך, כמו לקרוא לעיט נשר או לצ'יטה נמר. בקשר לחוסר הבנה שלי את התרגיל – על זה את בטח סולחת. בעיני זה היה מלא עצמה ורגוע ומרוכז – ואכן מעורר התפעלות. ספרי להן.