ממרח חומוס מעדשים כתומות

הבוקר, שבת בבוקר שקט במיוחד (האמת שהרשתי לעצמי קצת חופש יצירתי פה – יום כיפור הוא האחראי לשקט ולשלווה, אבל לא רציתי להבריח מפה שומרי מסורת ודתיים שימצאו את הבישול ביום כיפור פוגעני), בעוד אני מועכת לעצמי עדשים שבישלתי אתמול לחומוס של היום ומפנטזת על בישולים גרנדיוזיים לבלוג, זה היכה בי. מתכון לחומוס עדשים.

חומוס זה מאוד טעים, אבל לי אישית עושה קצת כבד בבטן, וגם מצריך הרבה תכנון מראש. לעומתו ממרח "חומוס" מעדשים כתומות מוכן בקלילות ואין שום בעיה להכין מעט, ולחסל הכל מיד. 20 דקות בישול וחמש דקות עבודה (ואם יש לכם מזל, אפילו בלי ללכלך את הבלנדר. פרטים בהמשך).

כאן אפשר לראות את מזווה העדשים שלי – חומות "רגילות" ומעולות למג'דרה , שחורות שטעימות גם כנבטוטים, וכוכבות הערב – הכתומות והצהובות, שמסמיכות ומעשירות כל מרק חורפי וכל תבשיל ונותנות לו שדרוג חלבוני שחבל על הזמן (האם הזמן של הסלנג הזה כבר חלף? אפשר לזהות אצלי נטייה לסלנגים ארכאיים, זה מה-זה-מגניב…)

מתחילים עם עדשים כתומות , צהובות, או ערבוב של שני הסוגים >> וכבר יתרון: עדשים כתומות וצהובות אין צורך להשרות, אפילו לא קצת! למחפשי המידות והמשקלות, החבאתי מתכון קצת יותר מדויק בהמשך, אל יאוש

מכניסים את העדשים לסיר, מוסיפים מים בנדיבות אבל לא מלח, מרתיחים, מקפים (שזה להוריד את הקצף  שהצטבר למעלה) ונשארים בסביבה. למה? אז למי שיש נטייה (כמוני) לעשות מליון דברים אחרים לא במטבח בזמן שהסירים על האש, שייקח בחשבון שלעדשים המתבשלות יש נטיה מצד אחד לגלוש ומצד שני (אם משאירים מכסה פתוח למניעת הגלישה) לשתות את כל המים שבסיר ולהשרף בשקט בשקט בלי שאף אחד שם לב עד שיש ריח ממש חזק של שריפה בבית וצריך להשקיע בניקיון הסיר יותר מאמץ מאשר בבישול של החומוס. זה למה.

אז נשארים בסביבה, פוקחים עין, מוסיפים מים אם צריך ומחכים שהעדשים יתרככו מאוד מאוד. אני מהמרת על משהו כמו 20 דקות אבל לא לוקחת אחריות על ההימור הזה. אחרי שהוחלט שהעדשים כבר רכות, אם לא ממהרים לאכול כבר עכשיו, מכסים את הסיר ונותנים להן לעמוד עם שארית המים עד שיתקררו לגמרי. רוב הסיכויים שיתרככו עוד יותר ויהפכו לממרח מעצמן כמעט בלי מאמץ.

כאן אתם רואים איך אחרי לילה העדשים ספגו את כל המים ועם שתי דקות של בחישה-מעיכה נמרצת הפכו לממרח בלי שבכלל היינו צריכים ללכלך את הבלנדר (או הבלנדר מוט למי שרוצה לרחוץ פחות כלים).

בשלב הזה מוסיפים בערך כף אחת נדיבה של טחינה גולמית, מיץ מחצי לימון , מלח , קצת כמון (רבע כפית) ואפשר גם שן קטנה של שום (כתושה). מוסיפים בערבוב נמרץ וזהו. מוכן.

והנה פה ריכזתי את המתכון כולו:

האופטימיים שבכם חשבו שבזה זה נגמר. אבל בן זוגי שיצא מהמקלחת הרים גבה ושאל בתמיהה "עכשיו אנחנו גם מצלמים ירקות חתוכים?" הבין כבר לאן זה הולך. טירוף הבלוגים התחיל. ליד החומוס צריך איזה סלטון נחמדון, ומההתלהבות כבר הכנסתי גם אותו לבלוג. לחדי העין – לא, אני לא באמת מגררת גזר על הקרש. גררתי אותו לתוך קערת הסלט, אבל אז ראיתי כמה יפים נראים הירקות החתוכים על הקרש וערמתי גם אותו שם. רק לשמיר ולפטרוזיליה כבר לא נשאר מקום, אז ארזתי את המצלמה וגמרתי להכין את הסלט כמו בנאדם. לא לדאוג, גם העגבניות נחתכו בסוף – יש לי מן פטיש שכזה לעגבניות, שהן חייבות להיחתך לא יותר מארבעים שניות לפני ההגשה (וחס וחלילה שישכשכו ברוטב לסלט לפני כן, פן יתכווצצ'ו).

אז זהו. התחלנו כבר לרייר כי ארוחת שבת (…) בבוקר הביטה בנו בערגה על השולחן. העברתי בזריזות את החומוס מקערת הפלסטיק לצלחת נאה ואף קישטתי בעלה פטרוזיליה – שיווק הוא חזות הכל – וצילמתי למזכרת.

כאן הארוחה כולה. לחם מהסופר, סלט ירקות בקערת פלסטיק, צלחות קחוונים שקבלתי מסבתא שלי כשעברנו לגור ביחד בפעם הראשונה, והכי חשוב צלחת חומוס עם זרזיף שמן זית ועלעלי פטרוזיליה לנוי – מי צריך יותר מזה?