כשהכריזו עכשיו על הקדמת הבחירות, אם להתעלם מכל המחשבות והניחושים הפוליטיים למי זה טוב ולמה , המחשבה הבסיסית שלי היתה של התרגשות ושמחה – הולך ליפול עלינו חג לא מתוכנן! כי בעיני בחירות, ולא משנה אילו, הן דבר שחייבים לעשות אבל משהו ממש מוצלח, בלי תחושת העונש שמתלווה בד"כ לחובה. כמו חגיגה שמתקיימת לפי חוק.
מוטבע בי כזה רגש חזק של חובה בקשר לזכות ההצבעה, שהופך אותה למשהו שאין באמת אופציה שלא לקיים. אני לא מצליחה לתפוס איך האחיין שלי, בבחירות האחרונות, העדיף טיול בחו"ל במקום. חוץ מזה, אני עדיין מסוחררת מהאפשרות להשפיע, מהעובדה שהפתק שאני, האחת מתוך כל כך רבים, מטילה לקלפי (מה יקרה ביום שבו נעבור להצבעה אלקטרונית? מה נעשה עם המעטפות והביטוי הציורי הזה?), מזיז את המאזניים ולו בקצת. וכמוני כולם. איזה כיף זה דמוקרטיה!
אני עוד זוכרת את הפעם הראשונה שבתור ילדה הצטרפתי לסבא וסבתא שלי בהליכה לקלפי. ביקשתי להיכנס מאחורי הפרגוד אבל סבתא שלי בסבלנות אבל בתקיפות הבהירה שההצבעה היא דבר פרטי, ושכל אחד עומד לבדו מול קופסאות הפתקים. סבא שלי, שביחס אל הנכדות שלו היה נקי מכל גרם של קפדנות קנה לי כפיצוי חולצת-בחירות ששימשה אותי אח"כ הרבה שנים.
הפעם הראשונה שהצבעתי בעצמי היתה בחופשת השחרור שלי, מיד לפני שהשתחררתי מהצבא. אני עדיין יכולה לשחזר בקלות את תחושת החגיגיות של ההצבעה שהתערבבה בהתרגשות על הכניסה האמיתית לעולם המבוגרים, ו(יהיה מי שיאמר האשליה על) היציאה ממסגרות החובה וההפיכה לאישה עצמאית שיכולה להחליט בעצמה ולעשות כל מה שתרצה.
כל הכיף הזה מזכיר לי את הפרק המוצלח על הבחירות בסדרה המצויינת (מפעם) חשיפה לצפון שהרגיש כמו חגיגה אמיתית:
(והציטוט המוצלח של כריס, שלא היה זכאי להצביע , אבל בא להתבסם מריח הבחירות I was wondering if I could hang out a while and catch the Vibe of democracy doing its thing…)
תחושת השמחה הזו לא עוברת, ובכל פעם אחרי היציאה מהקלפי אני מרגישה שעשיתי את אחד הדברים החשובים שיצא לי לעשות. להשפיע. אבל גם לי יש נפילות. בפעם האחרונה שהיו בחירות לאיגוד המקצועי שלי, התמודדו שתי רשימות אחת מול השניה במסע השמצות והכפשות פרוע. אני מצאתי את עצמי נדרשת לבחור בין נבלה לבין טריפה, וברגע האמת דילגתי מעל המשוכה ולא הלכתי להצביע. אחר כך התמלאתי ברגשות אשם שכאלה שלא אחזור שוב על הטעות. אבל בינתיים, איזה כיף, עוד שלושה חודשים הולכים להצביע!
ירק לכל פועל 
יופי לך, עכשיו אחרי שהתבשמת מהחגיגיות שבמאורע, תחשבי על אחיינך הצעיר (האידאולוג של המשפחה) שמפספס את החוויה בגלל שנולד חודשיים מאוחר מדי…תחשבי על פיצוי גם בשבילו.