שקשוקה טופו-דלעת

חדי העין יבחינו בפלפל אדום שהצטרף, וגם קצת פטרוזיליה לעיטור, כי התמונה הזו היא מנסיון אחר….

מקושקשטופו (מקושקשת-טופו) היא המצאה גאונית שמבחינתי מיוחסת לבודהה בורגרס , ולנו פתרה את בעיית ארוחת השבת בבוקר שהיתה קשה וכאובה. עם כל שאר המנות כבר הסתדרנו, אבל ההרגל הישן והטוב של לפתוח את יום שבת בארוחה שלרוב התאחרה לידי בראנץ', קצת נפגם. מה נאכל? סלט?

ואז פרצה לחיינו המקושקשת-טופו. הגאונות שלה טמונה בשילוב של משולש מנצח: מנה חמה נעימה ומנחמת (ראה פירה), מגוון אינסופי של אפשרויות וטעמים שממציא את עצמו כל פעם מחדש וכלי מיחזור נפלא לניצול ירקות שנותרו עצובים בפאתי המקרר רגע לפני הפח. כלל הברזל היחיד שאותו אסור להפר במקושקשתטופו (כולל שקשוקה-טופו, שהיא תת-ז'אנר בפני עצמו) הוא לעולם לא להגיד "בא לי שקשוקה טופו עם…" אלא בא לי שקשוקהטופו. בואי נפתח את המקרר ונראה מה יכנס למחבת.

אחת הסיבות שהשיטה הזו עובדת מצויין בשבילנו היא מערכת היחסים המורכבת שלנו עם החקלאית. אנחנו מקבלים ממנה אחת לשבוע ארגז קרטון עם ירקות אורגניים שהעונה והחלקה האורגנית הניבו. החיבה המובהקת של החקלאית לדלועים, ואולי גם תנאי הקרקע שלה, מעניקים לנו חודשי קיץ ארוכים ומלאים בדלעות ממינים שונים. אחרי שמיצינו סלט דלעת, מרקי דלעת, פשטידת דלעת  ותבשילי דלעת הגיע הזמן לנצל אותה לארוחת שבת בבוקר.

למטה יהיה מתכון מסודר, אבל בינתיים צריך פיסה נאה של דלעת מכל סוג שהוא (גם דלורית תעבוד), ואחרי שמקלפים אותה חותכים לקוביות די קטנות. לזה מצרפים בצל גדול גם הוא חתוך לקוביות ויאללה למחבת (אם רוצים אפשר בשלב הזה להוסיף גם קוביות של פלפל אדום). מטגנים את שניהם במעט שמן קנולה ואחרי שהבצל מתחיל להזהיב, מוסיפים מלח ופלפל כדי לעודד את הדלעת להוציא נוזלים ולהתרכך וסוגרים את המכסה. אפשר להוסיף כבר עכשיו, או לתת לתבשיל להתבשל ולהתרכך כמה דקות ורק אח"כ להוסיף:

עגבניות (ההעדפה שלי – פחית שימורים של עגבניות קלופות שלמות או בקוביות, אבל אפשר לחלוט שלוש עגבניות, לקלוף ולחתוך לקוביות).

חבילת טופו מפוררת (בספר  הדרכה הרשמי אך הדמיוני שלי לחביתות-טופו כתוב שצריך למעוך עם מזלג טוב טוב, אבל  אני מגררת על פומפיה גסה – זה מתגרר ממש בקלות ולטעמי בדיוק לגודל הנכון, אלא אם אתם אוהבים את פירורי הטופו ממש קטנים ואז פשוט הולכים על פומפיה דקה).

על פומפיה גסה נוצרות חתיכות בדיוק בגודל האידאלי לשקשוקה, שיתמלאו בטעם של הרוטב אבל לא ילכו לאיבוד בתוכו

תבלינים: מלח ופלפל (אם בהתחלה לא שמתם מספיק), פפריקה אדומה, פלפל אדום חריף (קאיין) לפי הטעם , כפית סוכר (שמאזנת את החריפות ועושה טוב לעגבניות). אפשר גם להוסיף כמון, אגוז מוסקט, פלפל אנגלי, כורכום, פטרוזיליה או תימין קצוצים, עלי בזיליקום ועוד המון אפשרויות אחרות.

עכשיו מקטינים את האש לבעבוע עדין ונותנים לשקשוקה לעבוד, כל הזמן עם מכסה סגור. בזמן שהיא מתבשלת, מתרככת וסופגת טעמים אתם יכולים לקרוא בנחת כמה שירים של אגי משעול או להכין סלט גדול או להוריד כביסה לפני שיסתבר שהחזאי צדק ובאמת ירד גשם.

אחרי שהדלעת תתרכך (זה קורה די מהר) הממהרים יכולים להכריז שהשקשוקהטופו מוכנה והסבלנים יקחו לעצמם עוד כמה דקות (נאמר, 10 דקות-רבע שעה) עד שימאס לכם לחכות. מורידים מהאש, ומגישים חם. לא לשכוח לוודא תוך כדי שהתערובת לא נשרפת בייחוד אם המכסה לא אטום, ואם צריך להוסיף מעט נוזלים. אפשר כמובן להכין מראש ולחמם לפני ההגשה – עוד יתרון מעולה.

מתכון:

מתאים בדיוק לשני סועדים רעבים ביום שבת בבוקר

פיסת דלעת >> קלופה וחתוכה לקוביות קטנות

בצל יבש >> חתוך לקוביות

קוביית טופו >> מפוררת

אפשר להוסיף: פלפל אדום בקוביות

פחית שימורי עגבניות קלופות שלמות או בקוביות

מלח, פלפל, פפריקה מתוקה, פלפל אדום חריף לפי הטעם, סוכר (אפשר גם כמון, כורכום ופלפל אנגלי).

מטגנים במחבת את הדלעת והבצל עד שמתחילים להתרכך, מוסיפים את שאר המרכיבים, מכסים, ומבשלים על אש נמוכה עד שנמאס.