סיפור עם סוף טוב…
היום, טיול קצר של בוקר בפארק, לפני העבודה. כלבה בינונית ומחודדת אף, עם אוזן אחת שמוטה עוברת אותי בריצה מהירה. לוקח לי כמה דקות להבין שאין אף אחת או אחד שאליו היא צמודה, רצה לבד. להמשיך לקרוא
קל להכנה ומרשים
שכנוע עצמי, הטעיה או סתם תכסיסי רמאות שהבלוגרית מפעילה על עצמה הם כלי עבודה לגיטימיים לחלוטין כשמדובר במטבח, ובייחוד במתוקים. "אני לא רוצה קינוח , מספיק לי פרי", הוא משפט ערמומי למדי שאפילו בלוגרית מנוסה היתה נופלת בפח שהוא טומן. בעצם הכוונה היא להמשיך לקרוא
המרק הזה מאוד קמצני ברכיבים. יש בו שני ירקות, דגן אחד ותבלינים. אני יכולה לבנות תאוריות שלמות (ובכלל לא רעות) על ההתמקדות בליבת הענין- להמשיך לקרוא
נדמה לי שאחת הסיבות שהחתולים כל כך מתאימים לי היא העובדה שבערך 22 שעות ביממה הם מבלים בשינה עמוקה, חיות בטלניות (יש מי שיאמר סטלבטניות) שמנוחה היא עבורן מקצוע שהוא גם תחביב.
כבר בתחילת היום, לא יותר משעה אחרי ארוחת הבוקר שלהם, החתולים מתמקמים בנוחות כל אחד בנקודת השינה האסטרטגית שלו להמשיך לקרוא
שניים במחיר אחד…
שומר, ככה נראה לי, הוא מהירקות האלה שאו שאוהבים או ששונאים. כמו כוסברה (שומר נפשו ירחק). הבעיה מתגברת כשהשומר חוצה משפחות להמשיך לקרוא
את התמונה המוצלחת הזו צילם יותם רונן – Activestills.org. תודה על הרשות להשתמש בה!
אתמול גייסנו את עצמנו, יושבי הבית בד"כ, לצעוד ברחובות תל אביב במצעד השנתי למען זכויות האדם. כל קבוצה מתקבצת לה מאחורי נושאי הבאנר – שלט בד גדול שנמתח לרוחב הרחוב ומתקדם לאיטו, מנופפת בשלטים מוכנים או מאולתרים (לקבוצות עוד פחות מאורגנות), קבוצה אחת אחרי השניה הולכת בקצב לא אחיד במורד רחוב מרמורק בואך אבן גבירול. הרציניים שביניהם מצויידים במגאפונים ודף סיסמאות מוכנות מראש, המאלתרים – מאלתרים בצעקות. וככה זה עובד: להמשיך לקרוא
חלק מהצמחוניים והטבעונים (ואני בכללם) סובלים מאיזו תסמונת שהיא שילוב של רגשי נחיתות קולינריים מול שולחן האוכל הקרניבורי וגעגועים נוסטלגיים לא תמיד מוצדקים לטעמי תבשילי הבשר או מאכלי החלב שפעם, מזמן, אהבנו. לפעמים אני נכנעת לרגשות האלה ומנסה להמשיך לקרוא
ומתכון בונוס למתמידים
"תגידי, את הוספת מלח למרק שלך?" ממרפק אותי בנהזוג בשקט באמצע הארוחה המשפחתית "לא, ואתה?" "גם לא. שמת לב שכל האחרים כן הוסיפו מלח למרק שלך?". לא, לא שמתי לב, להמשיך לקרוא
