יכול להיות שיש מי שחושב שאני קצת מגזימה בתאורים שלי על אהבת המרקים. נדמה לי שאני לא. מרגע שמתחיל מזג האויר להתקרר ואפשר כבר להנות ממרק חם, הבית נכנס למשטר מרקים אדוק. בכל שבוע שני סירים גדולים של מרק אמורים לכסות 5- 6 ימים, ולפעמים גם ביום השביעי נכנס מחוץ לתור איזה מרק מיסו קטן או מרק נודלס. אבל חוץ מזה שמרקים זה מה-זה-טעים, אני משתדלת לנצל אותם כדי לדחוף פנימה גם כל מיני חיזוקים תזונתיים חוץ מהירקות. כמעט לכל מרק מתווסף חופן-שניים (שלושה ליתר דיוק) של עדשים כתומות שמתבשלות במהירות ולא זקוקות להשריה, לפעמים דוחן שמתרכך ומסמיך את המרק, אמרנט שנשאר גרגרי אבל תופס נפח ומאבד את הקרנצ'יות בבישול ממושך, או קינואה.
במתכון הפעם הפכתי את היוצרות – התוספת היא הלב של המרק – עדשים ירוקות או חומות, והירקות שמצטרפים רק מוסיפים טעם וגיוון לעדשים, ולא מצליחים לגנוב מהן את התהילה. המתכון עצמו מופיע בתחתית הפוסט, לפני כן קצת הסברים .
כמו תמיד עם עדשים מומלץ מאוד להיזכר בערב קודם או בבוקר לפני שיצאתן לעבודה, ולהשרות את העדשים במים למשך שמונה שעות בערך (אפשר פחות אם הזמנים דוחקים). טוב עוד יותר הוא בסוף ההשריה לשים את העדשים הלחות בתוך מסננת, לכסות במגבת ולהעמיד לכמה זמן שיש – אם יש יומיים שלושה תתחיל נביטה, וגם אם לא הגעתן לזה העדשים התחילו לעבוד וזה כבר טוב.
קיצור דרך מהיר לריכוך העדשים במקום ההמתנה הסבלנית מקודם הוא "השרייה" שלהן במים רותחים בכלי מכוסה. כך הן מתרככות מהר מאוד, אבל אני די בטוחה שאת התהליכים הטובים של הנבטה לא משיגים בשיטה הזו – אז לשיקולכן.
המרק הנחמד הזה מפצה על הצורך בלתכנן אותו מראש (איפה הספונטניות איפה?!) בהכנה קלה וקצרה. הירקות הקלאסיים (בקלסיקה המדומיינת שלי) שחוברים לעדשים הם תפוחי אדמה, גזר, בצל והרבה פטרוזיליה. את ההכנה מתחילים בחיתוך הירקות לקוביות קטנות (אם מעניין אתכם למה, זה בגלל שהעדשים קטנות, וצריך לשמור על פרופורציה…). בניגוד גמור לעקרון הפרופורציה, אפשר לחרוג לכבוד הגזר ולפרוס אותו לפרוסות דקות ואז העיגולים שלו משתלבים יופי עם דסקיות העדשים. את הפטרוזיליה לא מפרידים מהגבעולים (חלילה!!) אלא קוצצים על גבעוליה – את הגבעולים אני אוהבת לקצוץ דק דק והעלים יכולים להשאר גדולים. ואם עוד נשארה סבלנות אז יש עוד שלב אחד קטן לפני שזורקים הכל לסיר ומבשלים: בסיר המרק (למה ללכלך מחבת?) מטגנים במעט שמן קנולה או שמן זית את הבצל רק עד שמזהיב. מוסיפים את כל שאר הירקות חוץ מהפטרוזיליה ומים. מרתיחים, מקפים (שזה להסיר את הקצף שיצרו העדשים; מומלץ לבצע בעזרת המקפה טרם הוספת הפטרוזיליה כי היא נוטה גם כן לצוף למעלה ואז יוצא שזורקים חצי ממנה לפח), ואז מוסיפים את הפטרוזיליה ותבלינים בנדיבות (מלח, פלפל, כמון, הל, עלי דפנה ואבקת שום או שיני שום קצוצות). זהו. אתן את שלכן – עשיתן. עכשיו אפשר לנוח על זרי הדפנה. המרק יתבשל לבדו עד שהירקות והעדשים יתרככו (זה קורה די מהר כי העדשים המושרות כבר רכות). לאכול חם ולהנות מהחורף (או להדליק מזגן ולהתגעגע אליו).
מתכון
מרק עדשים קלאסי
6-8 מנות
300 גר' עדשים ירוקות / חומות >> להשרות לילה במים. לסנן ואם יש זמן לתת קצת לנוח במסננת
1 תפו"א גדול >> חתוך לקוביות קטנות
2 גזרים בינוניים >> פרוסים לפרוסות דקות / חתוכים לקוביות קטנות
1 בצל>> חתוך לקוביות
½ חבילה פטרוזיליה (או פחות) על הגבעולים >> לקצוץ טוב-טוב
תיבול: כמון, הל, שום, מלח פלפל, 2-3 עלי דפנה
לטגן בצל במעט שמן בתוך סיר המרק, אחרי שמזהיב להוסיף את כל שאר הרכיבים חוץ מהפטרוזיליה, להרתיח, לקפות, להוסיף פטרוזיליה ולבשל עד שהירקות מתרככים – בישול די קצר כי העדשים כבר מושרות.
ירק לכל פועל 