נכון שיש אנשים עם דעות קדומות נגד אוכל? אז הנה, אני פוצחת בווידוי: גם לי יש. למרות ה-כ-ל עדיין כששמים אחד מול השני בעימות ישיר פירות מול ירקות – ברור מי המנצח הגדול. אין על פירות. כמובן שזה לא בצדק, כמובן שיש ירקות טעימים ומשובחים וברור שבמטבח הטבעוני הם מככבים, ובכל זאת התדמית השלילית הזו של אוכל בריא מיד מכניסה אותם למשבצת הפחות אטרקטיבית.
כמה שלא נלחם בדעות הקדומות שלנו – הן ישארו שם, מתחת לפני השטח. אולי זו הסיבה האמיתית שהירק האהוב עלי ביותר בעולם – הוא פרי. אין, אין, אין כמו אבוקדו בכל העולם כולו. הוא הכי טעים ככה, שלם, חצוי ונאכל בכפית. אם תתעקשו אני מסכימה גם על מלח פלפל ולימון אבל באמת שלא חייבים. למה להרוס? יש לו טעם שיכול להיות מתקתק ואגוזי, הוא הולך מצוין עם חמיצות וקצת חריפות והמון ירקות אחרים יכולים להתמקם לצידו בנוחות ולהינות גם כן.
ובכל זאת, אם יש ירק כל כך טעים רוצים למשוך את הטעם שלו כמה שיותר, ולכן מרחיבים אותו לכדי סלט. בגלגולים הראשונים של הסלט הזה הוא היה, או לבושה, אבוקדו עם ביצה קשה. אח"כ טעמתי בכינוס משפחתי סלט אבוקדו עם סלרי אמריקאי וידעתי שיש פה שילוב מנצח (אחותי תטען שזו התרומה הקולינרית הבודדת לספר המתכונים המשפחתי של קרובת משפחה מאוד מסויימת, שלא ידועה בכישורי הבישול שלה). עבר עוד זמן, וממטבלי גווקאמולי למיניהם למדתי כמה פלפל אדום ומתקתק הולך מצוין עם אבוקדו. בשלב הבא הטופו התגלה כתחליף מעולה לביצה קשה – גם במרקם וגם בטעם. מיץ הלימון שבמקור נועד למנוע השחרה של האבוקדו נותן פה כיוון חמצמץ מצוין, והנה כבר גיליתי כמעט את כל המתכון. השדרוגים האחרונים שנשארו לגלות הם צנון או צנוניות אם הולכים לכיוון של חריפות, או לפת טריה שיש בה איזו מתקתקות שמשתלבת יופי בטעמים . שותף פוטציאלי נוסף הוא הקולורבי, מאותה סיבה, וכמובן לחיזוק הטעמים שמיר ובצל ירוק. זהו, כבר יש לכן סלט – גדול, טעים עם המון פירות! נשארה עוד הפתעה אחת, אז שווה להמשיך (או לגלות אותה במתכון המסודר בסוף ).
בסלט הזה, שהוא עדיין סלט אבל של אבוקדו, האבוקדו הוא היחיד שמקבל את הזכות להשאר בקוביות גדולות. קודם כל לאבוקדו נטיה להימעך (יתכן שגילית חולשה באבוקדו והוא לא המאכל מושלם..?) וקוביות גדולות נשארות מוצקות יחסית. חוץ מזה, כך הוא נגיס יותר והטעם שלו מודגש. חוץ ממנו כל האחרים נכתשים לחתיכות קטנות כמה שיותר, לעטר, לפאר להלל ולקלס אתן יודעות את מי.
אז מתחילים מהשאר: את גבעולי הסלרי חותכים לפרוסות דקיקות, את הלפת, הצנון או הצנונית חותכים לקוביות קטנות או מגררים על פומפיה דקה אם אין לכם סבלנות לחתוך (את הלפת גם צריך לקלף קודם). פלפל אדום חותכים לקוביות קטנות (פה אין קיצורי דרך, חייבים), ואת הבצל הירוק והשמיר קוצצים. את הטופו אפשר גם כן לגרר על פומפיה דקה או לחתוך לקוביות קטנות, אבל את הטופו קל לחתוך אז אין בעיה. את הכל אפשר לערבב יחד.
עכשיו חותכים את האבוקדו לקוביות: יש שתי אסכולות, אחת לחצות, לקלף ואז לחתוך על הקרש והשניה – לחצות, לחלץ גלעין, להחזיק את חצי האבוקדו בכף היד כשהפנים שלו כלפי מעלה ואז לחרוץ בזהירות עם סכין קטנה פסים לאורך ולרוחב שמגיעים בדיוק עד לקליפה אבל לא חודרים אותה. עכשיו (עדיין בזהירות) מוציאים עם כף את תוך האבוקדו שמתפרק לבד לקוביות לפי החריצים שחרצתן. למקצוענים בלבד (אני חותכת על הקרש).
כך או אחרת, להשאיר את האבוקדו בצד, לטפטף עליו קצת מיץ לימון שלא ישחיר ולא לתת לו עדיין להתערבב עם החבר'ה.
רוטב? בוודאי: לימון כבר ידעתם, חרדל נשמע הגיוני, , מלח, פלפל, ומעט פלפל אדום חריף (קאיין). וגם שמן סומסום. אה! הנה ההפתעה (למקרה שלא זיהיתן). השילוב של שמן הסומסום עם האבוקדו הכי מוצלח לטעמי, אז לא כדאי לוותר. מצד שני, אם אתם מאלתרים ואין לכם שמן סומסום במגירה, שמן זית יחליף אותו. אבל תעשו טובה, תקנו בהזדמנות בקבוק קטן של שמן סומסום – הוא טעים ומשדרג לא רק מאכלים אסייאתיים. הטעם שלו מורגש ודומיננטי ובטיגון/הקפצה לפעמים מספיק להשתמש בחצי – חצי (חצי שמן סומסום וחצי קנולה).
עד עכשיו אפשר להכין כמה שעות מראש, אבל את הערבוב הסופי של כל הרכיבים עם הרוטב לא להקדים ולעשות מיד לפני ההגשה, אחרת הכל יתחיל להוציא נוזלים ולהתרכך.. עזבו. אתן לא רוצות לחשוב על זה.
מתכון
סלט אבוקדו גדול
1.5 אבוקדו >> קוביות גדולות
1 לפת קטנה / 3 צנוניות>> קוביות קטנטנות או מגורר
1-2 גבעולי סלרי (אמריקאי) >> חתוכים לפרוסות דקות
1 פלפל אדום >> חתוך לקוביות קטנות
¾ חבילה טופו >> קוביות קטנות או מגורר
2 גבעולי בצל ירוק >> חתוכים לפיסות
כמה גבעולי שמיר >> (רק העלים בלי החלק הגבעולי) קצוץ
רוטב: מיץ מ- ½ לימון, כף גדושה חרדל, שמן סומסום (!), מלח, פלפל, מעט פלפל חריף
על האבוקדו סוחטים מעט מיץ לימון. מערבבים ומוסיפים את הרוטב רק לפני ההגשה.
ירק לכל פועל 