צפרות ופרחאות ברמת הגולן

… ובונוס: מתכון לעקשניות

אחרי ששבוע אחרי שבוע מצאתי סיבות ותירוצים להתחמק מטיול רציני לצפון, נסענו ביום שישי לדרום רמת הגולן,  לחפש ברווזים ועופות מים במאגרים, ופרחים בצידי הדרך. בסופו של דבר מצאנו גם את זה וגם את זה (וגם כמה צבאים שעברו מהצד השני של מאגר נוב). היה כיף – תמיד כיף לטייל – חוץ ממזג האויר שבשלב מסוים פנה נגדנו. חזרתי עם כמה תובנות (ומתכון לעקשניות):

העובדים בארומה בצמח נחמדים לטבעונים, ונחמדים בכלל. יום שישי עשר בבוקר, הסניף ריק למדי. אני מזמינה סלט ירקות לקחת (שיהיה מה לפקנק בצהריים), רק בלי הגבינות. המוכרת מציעה מיוזמתה להחליף בקוביות טופו בלי תוספת מחיר. איזה הבדל עצום ביניהם לבין ארומה אקספרס בת"א שעדיין גובים תוספת על חלב סויה בקפה (!). בכלל, העובדים בסניף נחמדים וחייכנים ומזכירים לי שוב את התאוריה הישנה של בנזוגי שבמקור התחילה מת"א אבל כנראה חלה גם על רדיוס יותר רחב: אם נניח אצבע מטאפורית בלב העיר, נאמר באזור גינת מאיר, ככל שנתרחק ממנה  לשולי העיר כך המלצרים יהיו יותר נחמדים ופחות סוציומטים והתחושה שהם יתנו לך שבעצם אתה עובד בשבילם, כדאי שתאכל מה שישימו לך על השולחן וטיפ של 20% זה המינימום – אז התחושה הזו תלך ותדעך. בצמח היא נעלמת לגמרי.

.

.

.

.

רכב פרטי משפר את הכושר הגופני.אחרי תקופה עליזה וארוכה של רכב ליסינג מהעבודה, שבה חצינו בשמחה ערוצי נחל, טיפסנו על גבעות, נסענו בחולות, והגענו כמעט עד הפתח לכל אתר צפרות מומלץ לצפר המתחיל, עכשיו יש לנו אוטו משלנו, קטן ונחמד. פתאום אנחנו מקפידים להשאיר אותו במרחק בטחון מכל הביצות הטובעניות, הסלעים המאיימים והחולות הטובעניים ומוצאים את עצמנו מטפסים לבד, הולכים מרחקים מפתיעים, ומתאמצים לא מעט בשביל להגיע לאותם אתרי צפרות.

.

.

לאנשים שמתכננים ובונים מאגרי מים אין מושג בצפרות. למה, שמישהו יסביר לי, כשרוצים להקים מאגר מים לא חופרים אותו באדמה אלא עורמים ערימת עפר ענקית ובתוכה מחביאים את המאגר. הרי ידוע שהתפקיד האמיתי של מאגרי מים הוא לשמש בית זמני לברווזים מאירופה לבלות את החורף. אם ככה בפברואר בגולן די קריר ומנשבות רוחות ערות, אז בפסגה של הגבעה שהיא בעצם ערימת העפר מהמשפט הקודם, קור אימים והסופות יכולות להפיל עץ בינוני. מילא אנחנו, שמנסים נואשות להיאחז בטלסקופ שישאר יציב מספיק כדי לראות משהו, מה אשמים הברווזים? פני המים נראים כמו אמצע האוקיינוס, עם משברים וגלים שלא היו מביישים את חופי אוסטרליה. גם גולש הרוח שהופתענו למצוא במאגר חיספין חשב כמונו, רק שהוא נראה לי די מרוצה מכל העסק.  ברור שהברווזים ברחו משם כל עוד נפשם והבודדים שעוד נשארו עסוקים בפעולה סיזיפית של היסחפות עם הרוח לקצה המאגר ואז חתירה נואשת נגד הכיוון רק כדי להיסחף חזרה, וחוזר חלילה. לשמחתנו החורף והגשם יצרו כמה שלוליות לתפארת (אגם עונתי זו המילה המכובסת) אי שם ליד דרך העפר שבתחתית המאגר. באחד מצאנו זה לצד זה, ארבעה ברווזים צהובי מצח, מריות, ברכיות, צולל מצויץ אחד, כמה טבלנים גמדיים ושישה (!) ברווזים אפורים. בשני היו עשרות צוללים מצוייצים, צוללים חלודים ואפילו חמישה צוללי ביצות. חוץ מזה קטפנו שם אספקה נאה של עלי חוביזה לשייק של מחר.

איזה כיף זה חוביזה בחורף….