וידוי קטן: פסטה, שפעם היה לה מעמד של פינוק מיוחד אצלנו בבית, כבר לא נחשבת לכזה להיט. זה התחיל מהעובדה שמי שבישל בבית פעם אחת פסטה טריה (שקנינו בחנות מתמחה, לא לדאוג, לא הגעתי למצב של להכין בצק פסטה לבד) כבר לא שש לחזור לפסטה יבשה משקית. זה מזכיר במשהו את היחס בין פטריות משומרות מפחית (זוכרים?! פעם על הפיצה היו מגיעות רק כאלה) לפטריות טריות בסלסלת פלסטיק. אבל אז, להמשיך לקרוא
אצלנו בבית לא שואלים מה אוהבים יותר, סייטן או טופו, כמו שלא שואלים מה אוהבים יותר, כלבים או חתולים. להמשיך לקרוא
וגם גרסה של עוגת גלידה וניל
אמא שלי ממש טובה בקינוחים. תמיד היתה. כשהייתי ממש קטנה עוגת הגלידה בצורת פירמידה היתה פסגת שאיפותי (מלבן ביסקויטים ארוך , כמה שליכטות של גבינה ממותקת עם דובדבנים מסוכרים באמצע, ואז קיפול זהיר של שני צידי המלבן למרכז יצר פירמידה ממולאה בקרם. אושר שאין שני לו). אח"כ למדתי להעריך רולדות אווריריות ממולאות בקרם, להמשיך לקרוא
או בשמו האמיתי: סלט מירקות שלא מוצאים בסופרמרקט
ביותר מפוסט אחד סיפרתי על החקלאית שממנה אנחנו קונים ירקות, עד שרמז לי אחד הקוראים (הבודדים) שמיצינו. אני מתנצלת מראש: גם בפוסט הזה יהיה לינק לחוביזה, אפילו יותר מאחד. סל הירקות האורגני זו שיטה צרכנית מצויינת שאצלנו בבית עובדת כבר כמה שנים. בהתחלה היו לנו ממש קשה להתרגל אבל היום, למרות הקיטורים זה עובד. בשיטה הזו להמשיך לקרוא
פעם, בשלהי ימי התקליט ובהתחלת עידן ה- CD (לא כזה מזמן! משהו כמו לפני 15 שנה), כל הספריה המוזיקלית שלנו היתה על קסטות. בנהזוג שהוא אוהב המוזיקה האמיתי בבית היה האחראי על אולפן ההקלטות – לא רק השאלות מחברים, גם תקליטים ודיסקים שקנינו במיטב כספנו היו כולם מועלים לקסטה. אז, פעם, בימי תרפפ"ו לא-כל-כך-מזמן, רוב המוזיקה ששמענו לא היתה בבית, אלא בחוץ.
בעבודה – לכל אחד מאיתנו היה טייפ קטן. בדרכים – באוטו הראשון שלנו היה רק טייפ קסטות, וכמובן באוטובוס – כי לשנינו המשוכללים טכנולוגית, היו ווקמנים. להמשיך לקרוא
פלפל וכרישה / חצילים וקישואים
אתם מכירים את זה שיש אנשים שיש להם את הספציאליטה שלהם, תבשיל הבית שבו הם מתמחים, זה שהם מביאים תמיד לאירועים שבהם כל אחד צריך להביא משהו?
כשאומרים לאחות של בנהזוג שתביא איזה שניים שלושה סלטים ואם אפשר גם את זה עם עלי הבייבי-סלק, התמרים והקרמבולה היא יודעת שזה בגלל שכולנו בעצם מחכים לסוף הארוחה כשהילדים קמים מהשולחן ואנחנו מצטופפים סביב הקערה ושולים בסבב מזלג אחד בכל פעם בהנאה מרובה עד שהתחתית מקרקשת ולא נשאר יותר כלום, וכולם יודעים שהגיע הזמן לקפה. להמשיך לקרוא
ירק לכל פועל 