טבעונות בדרום אפריקה

או: טבעונות בארץ המנגלאז מסתבר שארץ המנגל היא דווקא דרום אפריקה. הם לא קוראים לזה מנגל אלא בראאי braai וחוץ מזה הם לא טורחים לבזבז זמן על כל מיני סלטים, שיפודי ירקות או פיתות. בשר זה בשר זה בשר. ואולי קצת תפוחי אדמה. ובצל. ואלכוהול. וזהו.בשליחות הבלוג. אז ניחשתן נכון, מילאנו אחר דין התנועה ויצאנו לבדוק טבעונות בקצה הדרומי של היבשת השחורה ועל הדרך גם ספארי מסחרר עם פילים וגי'רפות וזברות וקודו ואימפלות ואריות, הרבה אריות (ולביאות וגורי אריות). אבל חלק מזה תיראו בהמשך כי כמו שתבינו בפוסט על טבעונות בדרא"פ אין שום הגיון בלבזבז מקום על תמונות של טופו כשאפשר להראות ציפרים, אוכלי עשב, ושאר תופינים מין החי. כדי לשמור על ההקשר: התמונות שבחרתי הן של חיות טבעוניות, אוכלות (ושותות) עלים ועשב כמו שכל הטבעונים אוכלים.את הלביאה תמצאו בפוסט אחר. דרך אגב, התמונות צולמו חלק על ידי בנהזוג ועל ידי, ואני כבר לא זוכרת מי צילם מה, אז סליחה על העירבוביה.

מה עושים? במשך כמה חודשים היינו עסוקים בלתכנן את הטיול כולו (יותר נכון בנהזוג עושה את כל העבודה ואני מעבירה לו כל הזמן מטלות חדשות מהרשימה שלי) כשאחד הדברים היה נושא האוכל. מראש הבנו שלפנינו אתגר קולינרי שפאריז אפילו לא מדגדגת אותו, אז ליתר בטחון כל מקומות הלינה שהזמנו חוץ מהערים הגדולות היו עם מטבחון ואפשרות לבישול עצמי. החצי הראשון של הטיול הוא עשרה ימים רצופים בתוך השמורה הכי שווה בדרא"פ, פארק קרוגר, ומשם התחלנו. בדקנו באינטרנט ונתקלנו בפורום ידידותי להפליא של הפארק שהעתיר עלינו תשובות ועצות למכביר שהסתכמו בשורה התחתונה הבאה: אל תצפו למצוא שם משהו לאכול, תצטיידו מראש, ותבשלו בעצמכם. ואנחנו, שיודעים שכל מה שכתוב באינטרנט הוא אמת צרופה, האמנו ועשינו כדבריהם. וטוב שכך.

קניות מראש. נקודות המוצא שלנו היו שתיים: (1) נוכל להצטייד באופן סביר לפני הכניסה לפארק אם נעצור בעיר לא קטנה מידי שיש בה מבחר של סופרמרקטים גדולים; (2) אין לנו מה לחפש בחנויות שבתוך הפארק ולכן צריך לכסות 10 ימים פחות או יותר. מהארץ לקחנו ציידנית מתקפלת גדולה, קרחומים (בדיעבד את שני הדברים אפשר היה לקנות שם), סכינים טובות (חשוב מאוד!) וקופסת פלסטיק ובה מבחר דוגמיות עם תבלינים מהמזווה. עוד לקחנו שתי קופסאות טחינה הכרחית. אחרי בדיקה ראשונית ושיתוף פעולה אינטרנטי של טבעונים מקומיים, החלטנו להצטייד בעיירה שנמצאת מחוץ לאחד משערי קרוגר – Phalaborwa, כשלמחרת היינו מתוכננים להכנס על הבוקר לפארק. כמצוות החברים מהאינטרנט ביקרנו בוולוורט כדי למצוא מוצרים מיוחדים כמו טופו (…) ובפיק אנד פיי או ספאר בשביל ירקות ופירות טריים ועוד דברים. אחרי שרוקנו את מדף הטופו (זה טופו עם מרקם קצת שונה, רך, שנמכר בתוך אריזה כמו של שמנת מתוקה של אלפרו ואפשר להחזיק אותו מחוץ למקרר), קנינו כמה קופסאות שימורי ירקות, שמן לטיגון, לחם ופריכיות, אורז, עדשים, פסטה וקוסקוס (מצאנו!), כמה קופסאות של סלטים מוכנים (טעם מזעזע, צריך היה לוותר), והמבורגרים טבעוניים של Fry's למקפיא. לזה הוספנו הרבה ירקות, קצת פירות, שקדים ותערובת גרעינים לסלט, וזהו פחות או יותר. כמו שאפשר להבין יצאנו עם ארבעה סלים מלאים כל טוב (לפחות) שבקושי נדחסו לאוטו, אבל לא היתה ממש ברירה אחרת. חשוב! באופן מדהים כמעט בכל רשת אחרי שורה של מקפיאים מלאי בשר, בשר ובשר, היה מקפיא עם מוצר אחד או יותר באריזה הירוקה של Fry's – המבורגרים/נקניקיות/נתחונים וכו' של תחליפי חלבון טבעוניים (סייטן וסויה). הם טעימים למדי, ונותנים פתרון ממש סביר, בתנאי שיש מקפיא לאפסן אותם.

קניות בקרוגר (ובשמורות בכלל). בפארק קרוגר ישנים ב"אתרי לינה" של הפארק (אלא אם אתם סנובים מפונפנים וישנים בלודג'ים פרטיים מפקיעי מחירים). בכל האתרים הרגילים יש חנות וברובם גם מסעדה. החנות, כזכור לכן מהפתיח, נועדה לשרת את ציבור מנפנפי המנגל ומצויידת בהתאם: במקפיא יש רק בשר, בכניסה לחנות ערימות של שקי פחמים ובמדף הירקות מככבים שקיות של תפוחי אדמה ובצל. לפעמים אפשר למצוא קצת ירקות אחרים, אבל לפעמים מדף הירקות היה ריק או סתם במצב מזעזע. יש גם מבחר מצומצם של שימורים, אבל גם שם המצב לא משהו ואם אתם מפונקים כמוני ורוצים קצת בחירה וגיוון במה אתם אוכלים ההמלצה להצטייד מראש במבחר בסיסי היתה הכרחית, עם השלמות בשוליים מהחנות בפארק.

מסעדות בקרוגר. בארבעה מתוך חמשת אתרי הלינה בהם היינו היתה מסעדה, עם תפריט די זהה. היו בו שלוש אופציות צמחוניות שאפשר לטבען (כך על פי המלצרים, למרות שאני לא יודעת בוודאות גמורה שלא דחפו שם איזו ביצה או משהו): בורגר סויה, מין פוקצ'ה ממולאת בירקות (בלי הגבינה), וראפ עם ירקות ונתחי סויה (בלי המיונז) – כולם מוגשים עם צ'יפס. המנה הטבעונית הוודאית היחידה היא מעין קארי ירקות מבושלים ברוטב (טעים) מוגש על מצע אורז או pap שהרגיש עשוי גם הוא מקמח אורז. זה טעים ואפשר להסתדר עם זה במשך כמה ימים, וגם אם זה לא רשמית בתפריט אפשר לבקש שיארגנו מנה כזו (כי ירקות ואורז, חוץ מהצ'יפס, הן התוספות היחידות שהוגשו עם מנות הבשר המגוונות בתפריט). אמרנו כבר שלא חזקים שם בתוספות. סלט, למשל, לא היה כי "נגמרה החסה".  שורה תחתונה: במחנות לינה שיש מסעדות יש סיכוי  להסתדר,  אז אם אתם ממש לא בקטע של לבשל המינימום הוא לגשת דבר ראשון למסעדה לקרוא את התפריט ולבדוק מתי הוא מוגש, ובמקרה הכי גרוע לעבור בחנות ולאלתר עם מה שיש (בכל מחנה שיש בו קמפינג יש גם מטבח משותף, אם כי אני לא סגורה על כלי בישול). בטווח הארוך נראה לי שקצת קשה להסתדר רק עם זה. הזמינות של "מסעדות" (וסיכוי לתפריט טבעוני) בשמורות אחרות, נמוך יותר.

לבשל לבד. אם אתם מוכנים לזרום עם קצת בישולים אבל אין לכם סבלנות להתקשקשות, אפשר להסתדר עם פסטה ברוטב עגבניות מוכן ולחם עם ריבה כמה ימים. לעומת זאת, אם אתם לא בקטע של לטחון רק פחמימות כל היום, או שהאוכל הוא דבר חשוב ולא בא לכן להתבאס ממנו (או שניהם), צריך להצטייד מראש בירקות טריים וחומרים נוספים ולבשל במקום (ראו קניות שתי פיסקאות למעלה). מכיוון שהזמנו מראש בקתות עם מטבחונים, היה את כל הציוד הנדרש – מקרר עם מקפיא בגודל סביר, כיריים חשמליות, קומקום, סירים, מחבת, קרש חיתוך וכלי ערבוב, וכמובן כלי הגשה. רק סכין טוב צריך להביא מהבית. והכי חשוב – כל בקתה כזו מגיעה עם מתקן בראאי בילט-אין אז אם אתם בקטע של שיפודי טופו, יש תמיד מלאי של פחמים בחנות המחנה. ממש קל להכין טופו מוקפץ במחבת גדול עם ירקות, כשבוחרים כל פעם ירקות אחרים (טריים או מקופסת שימורים) ותיבול אחר, סלט ירקות (כנ"ל, אפשר לגוון עם ירקות מקופסת שימורים כמו אפונה או תירס או מלפפון חמוץ). ליד אפשר לחם או פחמימות כמו פסטה, אורז, או קוסקוס (סיפרתי כבר שמצאתי בוולוורט?). עוד יותר פשוט הוא לקנות כמה חבילות של מוצרים קפואים של Fry's ולזרוק למחבת כל פעם משהו אחר.

ארוחות בוקר. עדיין לא אמרתי כמעט כלום על פארק קרוגר (אפשר לנסות "מדהים", "חוויה נהדרת") והעיקרון הבסיסי הוא שאסור באיסור חמור בשום מצב לצאת מהרכב ברחבי הפארק. רק באתרי הלינה ומספר אתרי פיקניק מעטים שמפוזרים בפארק אפשר לצאת ולהתרווח. עוד נקודה חשובה לענין היא שלקראת הצהריים, אפילו בחורף נהיה חם. החיות מוצאות מקום מפלט באיזה צל, והאנשים רצוי שיעשו אותו הדבר (אלא אם נוסעים בחלונות סגורים עם מזגן מקפיא, שזה קצת סותר את כל החוויה). ברחבי השמורות מותר לנסוע רק בשעות האור, שבחורף הדרומאפריקאי הן 06:00 עד 18:00 (בקיץ היום מתחיל מוקדם עוד יותר). זה אומר שכדי לנצל את השעות הטובות והקרירות צריך להיות בשש ודקה כבר בשער המחנה, עם מנוע פועל מוכנים לזנק החוצה. אם מחברים לזה את העובדה שבפארק נוסעים די לאט (או כמונו ממש ממש לאט ובודקים כל ציפור) ויש מסלולים לא קצרים, כדי להשלים מסלול ארוך אי אפשר להספיק סיבוב רציני בשעתיים, חזרה בשמונה לארוחת בוקר, ואז מסלול נוסף עד הצהריים. כדי לחקור מקומות יותר רחוקים בפארק כדאי לתכנן מראש סיבוב גדול של בערך שש-שבע שעות, ובאמצע הפסקת בוקר בנקודת פיקניק, ואז חזרה למנוחת צהריים ויציאה שוב בסביבות שלוש לסיבוב אחה"צ.

את ארוחת הבוקר (למשל ירקות חתוכים או סלט אחר, עם לחם פריכיות וטחינה) מכינים ערב קודם ואורזים איתכם בצידנית. אם אין אתר פיקניק באמצע הדרך, עוצרים ליד בריכת מים מזדמנת, מחנים את האוטו ומאלתרים שולחן פיקניק בתוך הרכב. זה ממש כיף לנשנש סלט ולספור כמה זמן עובר בין גיחה לשאיפת אויר אחת לשניה של ההיפופוטם שמשכשך באמצע מקווה המים. אם יש מזל מגיע קרנף לשתות או שנוחתת ציפור מעניינת. כזכור, כמות נאה של ירקות לארוחת הבוקר כדאי לקנות מראש ולא לסמוך על החנויות בתוך הפארקים/שמורות. חובבי הלחם והריבה או הקורנפלקס עם המיץ יכולים לוותר ולקנות רק פאפאיה שאותה אוכלים בכפית.

טיפים להצטיידות. אם בסוף תחליטו לבשל לבד, לא בא לכם להסתפק בפסטה ברוטב עגבניות במשך עשרה ימים ואתם רוצים אפילו להינות מהאוכל, ומצד שני ממש חבל לבזבז את שעות הערב היקרות לפני שתיפלו שדודים לישון (קמים בחמש וחצי בבוקר) בבישולים מתוסבכים, הנה מה שעזר לי:

למצוא חומר גלם "חלבוני" בסיסי, רצוי שניים: טופו (כאמור, לא טריוויאלי למצוא), בורגרים/נקניקיות טבעוניות מוכנות של Fry's או עדשים ;  להכין לסירוגין כל יום מנה עיקרית ממשהו אחר (אפשר גם מידי פעם לגוון בפסטה).

לקנות או להביא איתכם חומרי תיבול מגוונים שיהפכו את אותו חומר גלם בסיסי למשהו אחר בכל פעם: שקיות או בקבוקונים קטנים של תבלינים שונים, מיץ לימון, רוטב סויה, רטבים מוכנים.

 להקפיץ טופו עם ירקות בסגנון חביתת טופו זה הכי קל, חותכים את הירקות הנבחרים לקוביות או רצועות (או פותחים את פחית שימורי הירקות התורנית), מקפיצים במחבת עם תבלין היום ומוסיפים טופו מפורר. זה נשאר טעים גם אחרי שעה אם בדיוק הגיעה ניאלה [בתמונה השניה מלמעלה] ורציתם לשבת ולהסתכל עליה בנחת.

 להשתמש בפחיות שימורים. כן, זה לא הכי טעים, אבל זו דרך נוחה לגוון את האוכל בלי להיסחב עם המון ירקות טריים. שימורי אפונה, שעועית ירוקה, תירס או מיקס ירקות יכולים להיזרק עם או בלי הטופו למחבת  וזה מספיק אם אין כח לבשל.

 מי שאוכל סלט לארוחת בוקר יכול קצת להשתגע מלאכול שוב ושוב אותו דבר. גם כאן אפשר לגוון עם תיבול או עם תוספות מעניינות כל יום: מלפפון חמוץ, שעועית או אפונה ירוקה, גרעיני חמניות. צריך לקחת מראש או לקנות כמה קופסאות פלסטיק אטומות כדי לקחת איתכן את הסלט לדרך .

 טחינה מהבית, למכורים, משמשת אופציה די יחידה לממרח על לחם ולטבילת הירקות. שווה להיסחב איתה.

 בשביל המתוק לקינוח, למי שאוהבת, חוץ מפירות אפשר לקנות ריבה או למצוא מוזלי בלי דבש, או פירות יבשים. יש כמובן פירות משומרים ללפתן (למי שרוצה להיזכר בנוסטלגיה בטיול השנתי). אלפרו וניל לאכול עם הגרנולה אפשר למצוא, אבל ממש לא בכל מקום. אם זה חשוב אז תחפשו אותו במקום הגדול שהחלטתם להצטייד בו ואל תחכו לעיירות קטנות לאורך הדרך ששם המבחר קטן יותר.

תערובת זרעונים לסלט עם קצת פירורי לחם לא רק משדרגת את הסלט, גם את הצפרות.

 ארוחות במקומות לינה (לודג'ים / B&B). למרות הנסיון שלנו להסתדר לבד מצאנו את עצמנו כמה פעמים בלודג'ים באמצע הדרך בין לבין, מחזרים על פתחיה של ארוחה טבעונית. לשמחתנו הסתבר שדווקא במקומות קטנים אחרי תכתובת מיילים קצרה (לא אוכלים בשר, ביצים או חלב? אז מה אתם כן אוכלים?) היתה היענות ומאמץ לארגן לנו ארוחות טבעוניות (בוקר/ערב) כיד היצירתית של הטבח/ית.

לארוחת ערב זכינו למשל לטעום מאפה ירקות עשיר מצופה במחית בטטה שאפשר לראות כאן מצד שמאל למטה (אחרי מרק ומנה ראשונה של פטריית פורטבלו מצופה בטופו ומוקפץ בגרגרי חרדל (!) שצילמתי ג"כ בחשאי →). לארוחות בוקר, חוץ מחלב סויה או יוגורט סויה שחלקן הצליחו להשיג (לקורנפלס/מוזלי) היו הרבה פירות חתוכים, ופעם אחת ירקות מוקפצים, ממרח פסטו ללא פרמז'ן וחומוס ביתי שהמארחת המקסימה שלנו בדרבן הכינה לכבודנו. בפלבורווה הביטו בנו בצער כשסירבנו לקחת איתנו את חלב הסויה שקנו במיוחד לארוחת הבוקר (ללא ספק לא יהיה להם שום שימוש בשבילו בחודשים הקרובים). ברוב המקומות אפשר לבקש גם ארוחת בוקר ארוזה "לדרך" כשיוצאים ליום טיול או סתם צריכים להתחיל את הנסיעה מוקדם על הבוקר . את ארוחת הבוקר שארזו לנו אכלנו כבר בנחת בנקודת פיקניק בשמורת מקוזה, עם עין אחת על ההיפויים שמשכשכים באגם והשנייה על ציפורי השיר שהתרוצצו על האדמה מסביב.

שורה תחתונה : גם זה יכול לעבוד. אם בחרתן לישון בלודג'ים פרטיים לאורך הדרך ולא בשמורות הגדולות, יש סיכוי למצוא מקומות שיאלתרו בשבילכן אוכל טבעוני אבל חייבים לברר מראש לפני שמזמינים מקום, כי לפעמים התוצאה ממש עלובה. קשה לדעת למה לצפות  – ארוחת הערב יכולה להסתכם באורז עם ירקות מבושלים, אבל גם עם זה אפשר להסתדר. לגבי ארוחת הבוקר, כדאי להתעקש לפחות על חלב סויה או יוגורט סויה/אלפרו, כי ירקות לא מככבים בארוחת הבוקר, אלא אם לא אכפת לכם להסתפק בטוסט עם ריבה או בסלט פירות.

מסעדות.גם כאן נדרשת עבודת הכנה. ברוב המכריע של המקומות יהיה קשה למצוא משהו מעבר לסלט (בסיסי ביותר, חסה מלפפון עגבניה ובצל פחות או יותר). תמיד אפשר יהיה לגרד צ'יפס, או אורז ואולי פסטה ברוטב עגבניות אבל לא מעבר לזה. אם נמאס לבשל או שיש יום של נסיעה ארוכה, אפשר לשבור אותו בדרך במזנון דרכים של תחנת דלק או בלאכול בערב במסעדה מקומית, אבל לא לצפות ליותר מידי – ועדיף לעשות עבודת הכנה אינטרנטית מראש לאורך המסלול. בסנט לוסיה למשל, עיירת נופש מנומנמת ליד החוף המזרחי, הצלחנו למצוא מסעדה איטלקית שמגישה פסטה יבשה (ולא מביצים) ברוטב ירקות ושמן זית, פוקצ'יה ואנטי-פסטי בסיסי.

הערים הגדולות לעומת זאת, נותנות קצת יותר אופציות. ביוהנסבורג ובדרבן, שבהן היינו, מצאנו ברשת כמה מקומות ידידותיים לטבעוניים – אבל הם לא רבים, ולא תמיד יהיו במרחק סביר מהמקום שבו תתאכסנו. בסופו של דבר ביקרנו שלוש פעמים במסעדות הודיות טעימות (לאחת מהן הגענו בעקבות המלצה טובה של המארחת הנחמדה, זו שהכינה לנו חומוס). חשוב להזכיר גם את בעיית השפה. לא תמיד המלצרים מדברים אנגלית ברמה סבירה, ואז התקשורת לא משהו. למרות האמירות המפורשות (בלי ביצים, חלב או גבינה) הסתבר  שמישהו לא חשב על הגהי (שהיא החמאה המזוקקת) שנמרחה על הנאן, או על החלב שמכניסים לבצק של הלחם. הקונספט של טבעונות ממש לא מוכר בדרא"פ, ואפשר ליפול בקלות על ממרח מיונז לא צפוי או משהו בסגנון, אז כדאי לבוא מוכנים (וחשדנים). בסופו של דבר אחרי התיחקור הארוך על המוצרים מהחי בו התשנו את המלצר החביב, לא זכרתי לבקש (1) לא חריף ו-(2) בלי כוסברה [שזה הטקסט הקבוע בכל מסעדה בטעמי המזרח הקרוב או הרחוק] – ומזל שנמצא איזה לחם ללא חלב שיכול היה להשקיט את החריפות (ועל כוסברה לא מדברים).

שורה תחתונה? בדרום אפריקה נפלא. הספארי נהדר, החיות והציפורים מדהימות, האנשים נחמדים ולא יקרה כלום עם אלתורי אוכל לא רציניים למשך שלושה שבועות. מי בכלל זוכר מה אכלנו ביום שבו ראינו את הלביאה או כשטיילנו על שפת האוקינוס האטלנטי.