חביתת חומוס מנצחת

למקרה שלא שמתם לב, מאז שהתחילו כל מיני רשתות בתי קפה להכנע ללחץ המאסיבי של פרוייקט ויגן פרנדלי מסתובבות לא מעט ארוחות בוקר טבעוניות באזור. זה דבר נפלא (באמת!) ואחרי שנים ארוכות של צום-ארוחות-בוקר-בחוץ, לפעמים קשה לבחור איפה לשבת (שתי המלצות אקראיות: אספרסו בר וקפה לנדוור).

עכשיו, משום מה רובם בוחרים בחביתת חומוס שתככב בלב הארוחה, שזו בחירה לא רעה אבל קצת רגישה. יש לפעמים לחביתות האלה נטייה לצאת יבשות וקשות – וזה מהפה של מי שנאלצה להתמקצע בארוחות של שבת בבוקר במטבח הביתי, שבוע אחרי שבוע, די הרבה שנים, באין אופציה אחרת. אז כמובן ששקשוקה טופו היא המלכה, ואחריה גם מקושקשת טופו, אבל בשלב מסויים נמאס וצריך לעבור לקטנייה אחרת.

גלילות דפי אורז עם ממרח עדשים (או תחתיות ארטישוק ממולאות)

"פיכס, יש לזה טעם של ממרח כבד", ככה אמרה האחיינית שלי (שדווקא אוכלת בשר בדרך כלל).

אני יודעת שלפתוח פוסט על אוכל במילה "פיכס" זו לא ממש בחירה חכמה, אבל האירוניה שבסיטאוציה כל כך שיעשעה אותי שהחלטתי להסתכן. הנה אני, צמחונית מימי קדם וטבעונית לעת מצוא, שמספר השנים שעברו מאז טעמתי בשר כלשהו, לא כל שכן ממרח כבד, גדול מפעמיים מספר שנותיה של האחיינית, מכינה ממרח עדשים אגוזי וטעים במיוחד, וכדי לתחכם את ההגשה ולעמוד בדרישות ארוחת ליל הסדר החגיגית הגדלתי עשות והגשתי אותו כמילוי של דפי אורז (spring rolls – גלילות אביב לחג האביב, מתאים). והאחיינית אוכלת הבשר, ביתו של מתעב טופו נודע, דוחה מעליה את המעדן הזה בגלל שהוא.. בטעם של בשר? מה קורה פה?

אז לשמחתי האחרים אהבו את המתאבן (ולא שאלתי אם בגלל שהוא מזכיר להם ממרח כבד או מסיבות אחרות), והחלטתי לשתף אותו פה. זה ממרח קל להכנה, טעים מאוד וגם בריא למי שזה חשוב לה, והיתרון הנוסף – הוא יכול לשמש בקלות רבה בתוך ממולאים שונים ולהשתדרג למנה חגיגית במיוחד, או לחטיף פיקניקים (פסח כבר עבר, אבל המנגל הטבעוני המסורתי של יום העצמאות בפתח, לא?)