טמאגו (חביתה יפנית)

יום לפני שבועות, מתכוני עוגות גבינה מטופוטי בכל הבלוגים והפורומים האהובים עלי, פרסומות מנחסות לגבינות ופשטידות על כל שלטי החוצות כל הדרך מהבית לעבודה ובחזרה, גבינ"ס תוצרת בית במדף התחתון במקרר, שני מיכלים של יוגור"ס לשתיה במדף העליון (היה שרב לפני יומיים, אז מייד העמדתי קערות על השיש – מה שצריך כדי לייצר יוגורט לבד זה רק יום חם), תוכניות מעניינות לארוחת שבועות ומה… מה שיש לי להציע לכם לחג הוא מתכון של הגויים, שלא קשור איך שלא מסתכלים על זה?

כן.

אחרי מילק-אאוט לשבועות ועוד ועוד ועוד גרסאות טבעוניות למאכלי חג שמועצת החלב הפכה אותו בערמומיות לחג החלב, עמדו בפני שתי אפשרויות: המלצה על ארוחת חג הקציר אמיתית עם לחם תוצרת בית [תחזיקו לי אצבעות, הבצק תופח] והרבה ירקות טריים ומטבלים, או טמאגו. אז עליתם עלי, הלכתי על טמאגו. יכול להיות שאלוהי הבלוגים העניש אותי על הבחירה הנועזת מידי, כי הנסיון היהיר שלי לייצר חביתה מדוגמת לצילום כשל לחלוטין (פרטים למטה), אבל הטעם – נשאר טעים.

אז אחרי הקדמה ארוכה זו, בואו נגיע לעיקר הקצר (כי המתכון הזה ממש פשוט): חביתה יפנית. הטעם הוא לא אחד לאחד של טמאגו, אבל התיבול דומה מאוד והתוצאה טעימה, שזה מה שחשוב.

ומילת אזהרה: מבחינת המרקם לא מתקבל משהו מספיק דחוס כדי להשתמש בתור מילוי לסושי בלי שיתפרק, אבל אפשר לחתוך טופו לרצועות לבשל אותן ברוטב של המתכון עד שייספג בטופו, ואז לטגן אותן. יצא משהו שמזכיר טמאגו, ומתאים למילוי סושי.

אז להכנה? מגררים דק-דק את הטופו, וקוצצים דק-דק את הבצל, ואת הפטריות חותכים לחצאים ואז לפרוסות דקות. את כל חומרי הרוטב (רוטב סויה, סוכר, סאקה ומעט מלח) מערבבים טוב טוב שהסוכר יימס.

צריך לבחור מחבת, להתחיל לטגן בצל, ולהתכונן לקבל החלטות חשובות. כשהבצל מתחיל להשחים, הפטריות צריכות להצטרף להמשך טיגון תוך ערבוב. די מהר יצטרף גם הטופו המגורר יחד עם הרוטב, לבחישה ועירבוב מהיר על אש קטנה של כל התערובת בתוך המחבת לפיזור אחיד של הרוטב.

עכשיו חייבים להחליט: הדרך הקלה והבטוחה היא להגביר את הלהבה, להמשיך בטיגון-ערבוב מהיר (בלי מכסה) עד שהטופו מקבל גוון שחמחם מעט, בלב קל ונטול דאגות. אולי קצת קשה לראות, אבל התמונה למטה הלכה בדרך אחרת.

הדרך של האמיצים וגם של הבלוגריות שלא מכירות במגבלותיהן וחושבות שעם קצת מאמץ הכל יסתדר (טעות! ראו הוכחה בתמונות) היא לייצר חביתה עגולה אחידה ומוצקה, זהובה ויפה משני צידיה. זה אפשרי, אבל לא לכולן. נקודת הפתיחה היא הידוק מאומץ של התערובת לתחתית המחבת כמו בתמונה למעלה (תרווד או מרית יעשו את העבודה) כדי לדחוס אותה טוב-טוב לכדי מסה אחידה. זה עוד קל. עכשיו יש קו גבול דק בין אומץ להזנחה: אתן צריכות לחכות בסבלנות עד שהתחתית תשחים ותיחרך מעט כדי ליצור קרום קשה מספיק שיחזיק הכל, אבל לא לחכות יותר מידי עד שהמחבת יישרף לבלי הכר. זה האתגר הראשון, המחשבתי. אחריו יכולות הליהטוט וזריזות הידיים שלכם יבחנו: צריך להניח צלחת שטוחה והפוכה על המחבת, להניח את כף היד על הצלחת שתשאר כל הזמן צמודה למחבת, ועם היד השניה שאוחזת בידית המחבת להפוך את כל הקונסטרוקציה באיבחה אחת. עכשיו את החביתה המפוארת שנחה בצלחת צריך להחליק במיומנות בחזרה למחבת (אם צריך אפשר לבזוק קודם עוד כמה טיפות שמן לטיגון), ולהמשיך בטיגון של הצד השני.

אני שומעת כבר את הצחוק הרועם של כמה מכן, שעוקבות בסקרנות (עם גבה אחת מורמת בחוסר אמון) אחרי התיאורים הדרמטיים שלי. "זה כל הסיפור? כולה להכין חביתה, לטגן מצד אחד, להפוך ולטגן מצד שני. אפשר לחשוב". אז כבר אמרתי, עלי זה קצת גדול. אם תשאלו אותי, חוץ מהצורך הדוחק לייצר צילום מספיק אטרקטיבי לבלוג, אין שום סיבה לא לגמור את זה בשלוש דקות עם "מקושקשת" טמאגו בלי כל הטררם. תחליטו לבד.

כך או כך, החביתה מוכנה (אם הנסיון האמיץ שלכם כשל, תמיד אפשר לפורר ולחזור לשיטה הפשוטה). להגיש את החביתה אפשר כפי שהיא או עם קצת עירית או בצל או עירית שומית קצוצות דק-דק.

בתאבון!

ומה בחג הבא?- גרסה ימתיכונית למאכל הודי עממי , או מתכון לסלט ישראלי קצוץ דק?

טמאגו (חביתה יפנית)

מתכון לשתי מנות:

כ- 330 גרם טופו (קוביה) >> מגורר דק-דק

1 בצל >> קצוץ דק

כחצי חבילה פטריות מיני פורטבלו או שמפיניון (בערך 100-120 גרם) >> קצוצות לפרוסות דקות

רוטב:

1.5 כפות סוכר

1.5 כפות רוטב סויה

2 כפות סאקה (יין אורז יפני)

מעט מלח

לטיגון: שמן סומסום

תוספות אפשריות לתיבול: שום קצוץ או אבקת שום, ג'ינג'ר קצוץ, תוספות להגשה: בצל או עירית קצוצים

מטגנים את הבצל במעט שמן סומסום, מוסיפים את הפטריות ואחרי שמשחימות מוסיפים את הטופו והרוטב, מערבבים וממשיכים לטגן תוך כדי בחישה מספר דקות עד שמשחים.