מועקה.דרך לא משהו לפתוח פוסט בבלוג, אבל הפוסט יושב לו דרוך ומוכן בוורדפרס כבר די הרבה ימים. כשהוא צולם היינו בשלהי תקופת המשמשים, כשהוא הושלם הם כבר נעלמו ואני חוששת שאם אמשיך להחריש אותו, גם הנקטרינות יגמרו ויגיעו התפוזים. כל יום אני מחכה למחר, שייגמר כבר ויחזור מצבהרוח והחשק לפרסם אותו, אבל הזמן עובר וכלום לא משתפר. אז נעשה כאילו אנחנו לא טובלים כולנו במועקה עד הגרון, וקיץ, וכיף ונתחיל כאילו כלום:
<< והבהרה למי שהגיעה לפוסט אי שם העתיד הרחוק, בחיפוש אחרי מתכוני טופו אקזוטיים – הוא נכתב עכשיו>>
זוכרות אפרשזיף?
גודל של אפרסק,קליפה חלקה כמו שזיף, וטעם – משהו באמצע. אז הודות לדודה ויקי אני יודעת שזו לא באמת הכלאה של השניים, אלא סוג של אפרסק, שהשם הלועזי שלו, נקטרינה, איכשהו הצליח לגבור על ההלחם המוצלח אפרשזיף (שעושה חשק כפול).
אז נכון שהדרים הם פרי נהדר, וריח של קלמנטינות על האצבעות אחרי הקילוף עושה חשק לעוד, אבל אין כמו פירות הקיץ הרכים. מה בא לך לאכול? שואל הבנזוג ואני עונה מייד פרירך (שזה פרי-רך, שם קוד לכל הקייציים האלה שמספיקות להם 12 שעות מחוץ למקרר כדי להבשיל להתרכך ולהיות עסיסיים ומתוקים, בלי לקלף ובלי לחתוך ).
פירות הקיץ הללו מספקים גם רוטב עם טוויסט משובח שהופך "סתם" קוביות טופו למנה שווה ומיוחדת, בלי מאמץ. את הרעיון המקורי קיבלתי מפיליס גלזר, במתכון ששילב משמשים ובזיליקום. הרעיון המקורי שלה מצוין, אבל עונת המשמשים קצרה ובקיץ במקרר שלי לפחות, עלי הבזיליקום מתקשים לשרוד, אז משמשים ובזיליקום הפכו לנקטרינות ומרווה : הנה מתכון לא שגרתי לקוביות טופו ברוטב נקטרינות (או משמשים אם הספקתן לתפוס את העונה).
מילת הרגעה: המתכון הזה לא כל כך נועז כמו שזה נשמע. אם אתם מאלה שנבהלים מהשילוב של פירות במנות שהן לא קינוח, תשקלו לגלות אומץ ואמונה ותבדקו אותו בכל זאת. הרוטב הוא חמצמץ בעיקרו, עם רק מעט מתיקות. הרבה פחות נועז מעוף באננס שהיה נפוץ בכל המטבחים הישראלים שרות סירקיס כל כך אהבה את המטבח שלהם.
ההכנה פשוטה מאין כמוה, שזו דרישת סף לכל מתכון קיץ שנכתב בחודש יולי-אוגוסט שבו כל מתכון שדורש הדלקה ממושכת של תנור או עמידה במטבח הלא-קריר-בעליל, נשלח לאפסון עד אוקטובר.
את הנקטרינות חוצים, מרחיקים את הגרעין וזורקים לקערה או מיכל של מעבד המזון. מוסיפים קצת סוכר וקצת חומץ אורז (כמויות למטה) ומכריזים על סוף שלב א'.
את קוביית הטופו חותכים לקוביות בגודל בינוני. צרור בינוני של עלי מנגולד או תרד הוא תוספת ברוכה (אבל לא הכרחית), מפרידים את הליבה הלבנה של הגבעול ומוצאים תבשיל אחר, חביתת טופו או מרק ירקות קר שישמח בה (או מאדים את החיבות הלבנות החתוכות במשך כמה דקות ואוכלים עם קצת מיץ לימון ומלח). את העלים חותכים לחתיכות גדולות ושמים בצד שיחכו כמה דקות, לא יותר. הדבר האחרון הוא קיצוץ גס של עלי מרווה או בזיליקום.
לא שמתן לב ושלב ב' הסתיים גם הוא והתחיל שלב ג'. עכשיו במחבת עם מעט שמן זית מקפיצים את עלי המרווה עם הטופו, רק עד שיזהיבו מעט, לא יותר. אם מצאתם בזיליקום – חכו איתו, הוא עדין יותר ומצריך בישול קצרצר. למחבת מוסיפים את הרוטב ומערבבים – הוא מיימי אבל לא לדאוג, תיכף יסמיך. לא מכסים את המחבת אבל מנמיכים קצת את האש שישאר בעבוע עדין, ואו-טו-טו הרוטב יסמיך. מה שנשאר הוא להוסיף את עלי המנגולד או התרד, לערבב שיתבשלו עם הרוטב עוד טיפה, פחות מחמש דקות. וזהו. אם במקרה העדפתן בזיליקום על פני המרווה, הזמן להוסיף גם אותו הוא עם המנגולד.
המאכל המהיר הזה צריך לפחות כמה דקות מנוחה, לתת לטופו לספוג את הטעם של הרוטב ולרוטב קצת להתקרר. אפשר להגיש מיד, ואפשר לאפסן במקרר ולחמם במחבת לפני ההגשה (במקרה כזה אפשר להוסיף את העלים בסוף הבישול ומיד לכבות את האש, בלי להמשיך כלל בבישול). לפני ההגשה כדאי לפזר קצת בצל ירוק קצוץ דק.
מתכון
2 מנות גדולות או 4 מנות קטנות
1 קוביית טופו (כ- 300 גרם) >> חתוכה לקוביות
2-3 כפות חומץ אורז
1.5 כפות סוכר דמררה או סוכר אחר
4 נקטרינות או 5 משמשים
3 גבעולי מרווה קטנים / צרור עלי בזיליקום>> מפרידים לעלים וקוצצים גס
כ- 5 עלי מנגולד, או צרור עלי תרד >> ללא הגבעול הלבן במנגולד, קצוצים גס
להגשה: בצל ירוק או עירית >> קצוץ דק
הכנה:
טוחנים את מרכיבי הרוטב יחד: נקטרינות/משמשים (לא צריך לקלף), חומץ וסוכר.
במחבת, מטגנים את עלי המרווה (אבל לא בזיליקום) והטופו במעט שמן זית רק עד שמזהיב קלות, מוסיפים את הרוטב ומערבבים על אש בינונית ללא מכסה (שיבעבע קצת) בערך חמש דקות עד שהרוטב מסמיך מעט. מוסיפים את עליהמנגולד (אם משתמשים בבזיליקום במקום מרווה, מוסיפים אותו עכשיו), ממשיכים בבישול וערבוב מידי פעם למשך דקות ספורות, בערך חמש. אחרי הבישול רצוי לתת לטופו לנוח עוד כמה דקות ברוטב, שיספוג את טעמיו. לפני ההגשה מפזרים בצל ירוק קצוץ.
—