מתכון מתוק לשנה החדשה – מאפינס דבלים ואגוזים

הפוסט הזה נכתב בשניה האחרונה כמעט שלפני החג, אבל נראה לי שבסופו של דבר יקלע למתיקות (עם רמז חריפות) הנעימה שמביא איתו סוף חודש ספטמבר.

עבודת היום שלי (זו שמפרנסת את רשימת הקניות) קצת בילגנה לי את לוח הזמנים וטרפה את קלפי התכנונים לחג. תכננתי על דו"ח מצולם של נסיונות חדשים ומאתגרים לארוחת החג (עוד יבוא!), אבל מכיוון שהתוצאה תהיה מוכנה רק שעה לפני הארוחה, חששתי שאאלץ לדלג על פרסום מתכון לחג. במקביל להכנות לארוחת החג, מתארגן מיט-אאוט מסורתי בבוקר-ערב-ראש-השנה, ואני הצעתי להכין חומיות שוקולד (כן, בראוניז) שהן הצלחה בטוחה. איכשהו אם אני לא יודעת מה ילך, שוקולד תמיד עובד. חפיסות שוקולד מריר נרכשו ונחות במגירה, חמוציות מופחתות סוכר מחכות במקרר, ובכל זאת משהו לא הסתדר. הרי אין דין טעימות-טבעוניות-בחגי-תשרי כדין מתוקים לפסח. אז נזכרתי במתכון וותיק ואמין, ששירת אותי הרבה פעמים (אפילו באתגר נטול גלוטן, בשינויים המחוייבים!) ומיד הכל הסתדר במקומו הטבעי.

מאפינס תאנים מיובשות ואגוזים, מתובלות בעדינות, על הצד הבריא (יחסית) של הסקאלה, ומיד הסתדר לי גם הפוסט לחג. הן קלות להכנה, כמו עוגה בחושה, מתוקות ורכות, ויכולות להגיע קצת פחות בריאותית (קמח רגיל במקום מלא) וגם בגירסת תמרים שמחליפים את התאנים.

אין כמעט צורך בהסברים: לפי הטיפ הוותיק של אמא שלי אני חותכת לחוד את התאנים והאגוזים ואז מערבבת עם חצי כפית קמח. כך הן לא נדבקות אחד לשניה והמיתוס אומר שגם יתפסו טוב יותר בבצק ולא ישקעו (לא ממש עובד). אם התאנים המיובשות הן מהסוג הקשה, משרים אותן כשהן שלמות במעט מים חמים ואז מסננים וחותכים. אם אני ממש מגדילה ראש, לפני שאני מוסיפה אותן לבלילה אני מניחה כפית אחת של הבלילה בתחתית של כל תבנית ורק אז מערבבת את התאנים והאגוזים פנימה. ככה, אני משלה את עצמי, התאנים הכבדות לא ישקעו עד למטה וידבקו לתחתית.

חוץ מזה, כדאי לדעת שאפשר להכין מהתערובת גם עוגה מלבנית (אנגליש-קייק בינונית), רק לא לשכוח להאריך את זמן האפיה.

אז איך מכינים? מערבבים יבשים לחוד ורטובים לחוד, ואז טורפים הכל יחד. מערבבים פנימה את התאנים, מוזגים את התערובת לתבנית מאפינס משומנת ומחכים שריח טוב יתפשט במטבח. זה הריח של סוף השנה, של בריזה מפתיעה באמצע היום, של עיצומה של נדידת הציפורים* ושל לילות קרירים.

נחליאלי יש גם צהוב ואפילו לימוני (!)

* לא נעים להגיד, אבל הנחליאלי לא מבשר את בוא הסתיו אלא רק את סוף החופש הגדול. הוא מגיע כבר בתחילת ספטמבר, כשהסתיו הוא עוד חלום רחוק, ומזכיר בזה גם את החצב שבטח שמתן לב שמתחיל לפרוח כבר באוגוסט.

מתכון מסודר:

מאפינס דבלים ואגוזים (כ- 35 מיני-מאפינס)

מרכיבים:

1.5 כוסות קמח מלא מנופה (אפשר להחליף בקמח לבן)

1 כוס קמח לבן (אפשר להחליף בקמח מלא, המאפה יהיה דבק וכבד יותר)

3 כפיות אבקת אפיה

1/2 כפית סודה לשתיה

2 כפיות קינמון (או פחות, למי שפחות אוהבת)

1/2 כפית אגוז מוסקט טחון (כנ"ל)

—

3/4 כוס סוכר דמררה או חום

3 כפות סילאן

180 גר' רסק תפוחים, או מעדן אלפרו וניל, או תערובת של שניהם (בערך מיכל וחצי)

1/2 כוס שמן קנולה

1.5 כוס חלב שיבולת שועל או חלב סויה

—

3/4 כוס תאנים קצוצות (בערך 110-120 גרם)

1/2 כוס אגוזי מלך קצוצים (בערך 50 גרם)

אופן הכנה:

מערבבים את החומרים היבשים: קמחים, אבקת אפיה, סודה לשתיה, קינמון ואגוז מוסקט. בקערה נפרדת טורפים את החומרים הרטובים: סוכר, סילאן, רסק תפוחים/מעדן וניל, שמן וחלב שיבולת שועל. טורפים את שתי התערובות יחד, מערבבים את התאנים והאגוזים הקצוצים עם חצי כפית קמח ומוסיפים לתערובת.

ממלאים כ 2/3 גובה תבניות שקעים (רצוי סיליקון, להוצאה קלה) ואופים בטמפרטורה של 180 מעלות, כ- 20 דקות. מקררים את התבניות ואז מוציאים מהתבנית. שומרים בקופסה אטומה (אם נשאר משהו…)

הריח הטוב של מאפה מתוק שכזה, ריח חם של קמח מלא עם רמז של קינמון ותאנים, זה הריח של אופטימיות זהירה. הרי השנה הבאה חייבת להיות טובה יותר מקודמתה, לא?