ויש לי את התמונות להוכיח!
כשהחלטנו לנצל את חופשת החגים לביקור אירופאי קצר ומנומס בברלין היה נדמה שנפלנו על בירת הטבעונות האירופאית. בכל מקום שבדקנו אמרו לנו שזה גן עדן של טבעונים. יש סופרמרקט טבעוני (בעצם מסתבר שיש שלושה), חנות נעליים טבעונית, והמון המון המון תוצאות שעולות כשעושים חיפוש באתר האהוב עלינו, Happy cow. הרגשנו שאנחנו טסים לדיסנילנד של הטבעונות, או לפחות לחנות שוקולד-טופו-ונקניקים טבעוניים ענקית, משני צידי גדות ה- Spree.
החלק הטוב הוא שבתי הקפה שאנחנו בדקנו מחזיקים חלב סויה (שיפור אדיר לעומת הביקור בפאריז!). לעומת זאת גם כאן סלטים, כמו שכבר הבנו מזמן, הם לא הצד החזק באופן כללי, או במילים אחרות אם תקבלו גם אבוקדו עם החסה-עגבניית שרי ונתח מלפפון מפלצתי, הרווחתן. אבל זה משנה רק לטבעונים שלא רוצים לחזור עם משקל עודף של 3 קילו ליום מאכילת עוגיות, סנדויצים וצ'יפס. אם אתם לא טסים באיזי ג'ט, אפשר להשמין בלי חשבון ולחזור עם עודף משקל.
אחרי התחקיר המעמיק שבן הזוג עשה, עם רשימה ארוכה של מסעדות טבעוניות וידידותיות, העדפנו להתמקד בהן אז אין לי התרשמות ברורה מהאפשרות להכנס סתם למסעדה ברחוב ולקוות לטוב. חוץ מזה, בחו"ל אנחנו פסימים ומצפים לרע, בגלל זה סחבתי איתי 4 גופיות חמות, 2 מעילי גשם, מטריה וכמות עצומה של גרבי חורף רק כדי לגלות שנפלנו על מזג אויר נפלא (יחסית לברלין באוקטובר) ואין לי מספיק חולצות דקות.
בכל מקרה, בהרבה מקומות אין תפריט באנגלית כך שהעדפנו לחסוך את ההתדיינות הארוכה עם המלצרים ("אה, זה רק קצת פרמז'ן, אז זה לא נחשב מוצרי חלב"). כדי לא לפשוט את הרגל ולממן את הקניה בסופר הטבעוני (כמובן שבדיעבד קניתי מעט מידי) גיוונו ברמות המחיר וניסינו הרבה מקומות זולים, וגם קצת פחות (היקרים יותר, אבל בהחלט מומלצים נמצאים בסוף הפוסט, אם אתן מתכננות להתייאש באמצע הדרך, מיד לפני קניית החובה בסופרמרקט הטבעוני).
אה וחשוב מאוד: משום מה המון מקומות (לא רק מסעדות) לא מקבלים כרטיסי אשראי, אז הצטיידו במזומן, וגם בקשר לכתובות של מסעדות (ובכלל): מספרי הבתים ברחובות בברלין לא נחלקים לזוגי ואי זוגי אלא רצים ברציפות בגדה אחת של הרחוב 1,2,3,4 וכו' – עד לסוף הרחוב, ואז ממשיכים בסדר רץ בגדה השנייה עד לסופו. כך שבהתחלת הרחוב על מדרכה אחת יהיה בית מספר 1 ומולו לצד המדרכה השניה בית מספר 156. לנו לקח קצת זמן להבין את זה…
חלק מהמקומות שאני כותבת עליהם כאן כבר מופיעים בסקירות אחרות, וחלק עוד לא ראיתי, אז קבלו התרשמות זריזה והמלצות:
Goodies. בגודיס מצאנו את עצמנו 3 פעמים. שני ביקורים בסופרמרקט הטבעוני המפורסם וביקור שלישי ומפתיע. אנחנו, אחרי כל מנה מרוכזת של עיר צריכים קצת לדלל אותה בשלכת, ציפורים ושקט. בדרום-מערב ברלין, יש אגם נחמד שמקיף אותו פארק בשם Schlachtensee וכמה שמחנו שבבדיקת הבוקר במפה של הפרה המאושרת, ראינו שיש סניף של גודיס צמוד לכניסה לפארק. אז ממליצה בחום על שניהם – גם הפארק וגם הגודיס (למרות שבסניף הזה, שלא צמוד לויגאנס יש גם אופציות חלביות – כדאי לשאול, אבל יש שם סימון ברור של V מנצח ליד כל עוגיה, עוגה או כריך).
בקיצור: גודיס הוא רשת צנועה של קפיטריות/בתי קפה, שניים מהם צמודים לסופרמרקט הטבעוני שאזכיר בסוף. יש מבחר גדול של שתיה חמה וקרה (כולל שייקים), יש כריכים מעניינים (טמפה), סוג של מאפים מטוגנים, מרקים וגם מקרר עם סלטים מוכנים (כאלה שאמורים לשרוד במקרר: סלט קוסקוס , סלט עדשים סלט אורז וכאלה). וכמובן, יש עוגות טעימות, בראוניז מעולים ומאפים אישיים מתוקים – כל מה שטעמנו (וטעמנו הרבה!) היה טוב. חלק מהמתוקים הם גם raw אז בכלל יש הרגשה של בריאות. המקום צבעוני ונקי, נעים ואין ספק שמומלץ בחום. לא לשכוח לוודא בכניסה לסניף אם הוא טבעוני לגמרי כמו בסניפים שצמודים לסופמרקט הטבעוני, אז אפשר לחגוג בלי לתחקר את העובדים, או שיש גם דברים צמחוניים.
לא יקר, תפריט בגרמנית אבל הצוות מתקשר באנגלית.
Chaostheorie קפה/בר. אולי אין שם הרבה מה לאכול, אבל האוירה שווה ללא ספק. בית קפה ובר טבעוני באווירה חפיפנית למדי, שמציע מיצים, סמודיס, צ'אי, שוקו וקפה על המון סוגים של חלב – סויה, שקדים, אורז וכו'. (שם גילינו לאטה עם קרמל מהו: שופכים סוכר על החל"ס המוקצף ומקרמלים. טעים). בצד האוכל יש סנדויץ בלחמניה או בקראוסון טבעוני שמחממים כטוסט: יש מילויים מתוקים, כמו תפוחים בקנמון, בננה או שוקולד, ויש גם מלוחים.
ניחשתם. המחסור בג'אנק פוד הביא אותי ישר לשם. טוסט מקרואסון חצוי, ובתוכו נקניקיה טבעונית, גבנ"צ כנ"ל, קצת קטשופ עם זילוף אומנותי של רוטב אלף האיים מעל. כל זה נח על מצע של …. נאצ'וס. איזו מנה. הירק היחיד שאפשר היה להריח ממרחק של קילומטרים היה פיסת מלפפון שכנראה הגיעה לשם מטעמי נימוס, כי אני שאלתי בתמימות אם יש גם סלט. הם היו ממש בסדר, ובלי להתבלבל כשביקשנו סלטים או ארוחת בוקר, המליצו לנו על מסעדה טבעונית אחרת לא רחוק. כמובן שנשארנו שם ולמסעדה האחרת הלכנו ביום אחר. כשהגענו היה בוקר מאוחר / צהריים מוקדם והמקום הקטן היה כמעט ריק, אבל את החלל מילא כלבלבון מקסים ותינוקי (7 חודשים, שאלתי, ועוד יגדל) שהתנשק ארוכות עם בנהזוג שהיה מאושר עד הגג, עד שחשבתי להשאיר אותם שם וללכת לחפש לבד שמונצ'עס בחנויות בסביבה.
זול ונחמד. מדברים אנגלית.
Goura Pakora את המקום המקסים הזה גיליתי במקרה, דרך קבוצת טבעונים (ישראלים) בברלין. אפילו קוטרית כמוני חייבת להודות שיש יתרונות בפייס.
זו מסעדה טבעונית הודית שמציעה ארוחות טאלי מלאות (בסביבות 7 יורו) , וגם מאכלים בודדים כמו סאמוסה, דוסה או קינוחים. ארוחת טאלי, שהיא דיל מצוין ומשביע, מגיעה עם "מנה עיקרית" משתנה, ואיתה תבשילים, סלטים ולחם הודי – אפשר לראות בתמונה. המקום פשוט מדליק (כן, אפשר לראות כמה שאני עתיקה מהסלנג פג התוקף שאני משתמש בו). המון צעירים, אוירה לא פורמלית ורגועה, שירות עצמי מהדלפק ואוכל טעים (וגם לא מאוד חריף!). מצד שני, אפשר לשבת על כסאות ולא להתפרק לחתיכות על מרבץ כריות שמצריך דחיפה קלה כדי לקום. אמנם 24 רופי הוא מקום אהוב, אבל גאורה פאקורה מנצחת בגיוון וכנראה גם בטעם. סליחה יהושוע.
המחירים זולים, תפריט בגרמנית, אבל החברה בדלפק תיקשרו באנגלית מספיק כדי להסביר אותו.
Le Orchid V Noir. המקום אמנם לא טבעוני אבל מציע ארוחת בוקר טבעונית נדיבה (8 יורו) ועוד אופציות טבעוניות שמסומנות בבירור בתפריט (באנגלית). הוא במיקום די מרכזי, ופתוח מוקדם יחסית לבתי הקפה הברלינאים מאחרי הקום, אז יכול להיות אופציה לא רעה להתחיל את הבוקר. תבדקו את התערוכות במוזאון הצילום הקרוב. ארוחת הבוקר שלהם גדולה ומורכבת מסלסלת לחמניות , נקניקים טבעוניים, סלט, וממרחים. על הסיטואציה הקצת מביכה של לעבור בתום הארוחה ליד חנות תשמישי קדושה (שמסתבר שהיא בית כנסת), ולסרב בנימוס להצטרף לתפילת יום כיפור (כן, שכחנו שיום כיפור היום וגם בדיוק גמרנו לאכול), אדלג.
יש תפריט באנגלית
Fast Rabbit. מומלץ מומלץ. פאסט פוד בריא, [כמעט לגמרי] טבעוני, אבל לא ג'אנק. הבעלים החליט לפתוח מקום שמגיש אוכל בריא במחיר נורמלי, ומהיר. הפלצנות של כל התיאורים הרגילים של ניקוי הגוף והתעלות שמיימית עצבנו אותו, אז לראפים שהוא מגיש שהם עיקר התפריט קוראים dirty rolls. יש שלושה סוגי ראפ עם מילוי ירקות או "שווארמה" ברטבים מוצלחים, סלטים, צ'יפס, מרק משתנה ואפילו עוגיות. ראפ עם צ'יפס או סלט (שהוא קערית קטנה וטעימה של כלמיני ירקות, ממרח אבוקדו ונבטים) ושתיה עולה רק 7.5 וארוחה שלמה, שכוללת גם קערית מרק (דלעת – היה מצוין) עולה 10.5. עוגיה עולה חצי יורו (השוקולד הכי טובה), וכדאי לקנות אותה ולקחת לשימוש עתידי, כי אחרי ארוחה מלאה אין ממש מקום לעוגיה. אחרי שבמו עיני ראיתי איך השף מעביר כדורי בצק במכונת פסטה כדי להכין את הטורטייה לראפ, נכבשתי לגמרי. התפריט גם באגלית והבחורה מאחורי הדלפק הוסיפה הסברים באנגלית מצויינת. אם נפלתם על יום ראשון ואתם בעניין – בדיוק מעבר לכביש יש שוק פשפשים ענקי.
זול למדי, יש תפריט באנגלית
דלומה Daluma. טוב, בודהא בורגר זה לא. זה מקום חדש-דנדש בלב של המיטה (איפה שחולצות T עם הדפסים מקוריים גם בסוף העונה עדיין עולות 40 יורו). הצעירים שם מודעים לעצמם ומתוחכמים, והמקום הטבעוני כמעט לגמרי (מחזיקים חלב פרה לקפה) מאוד בקטע הבריאותי – נא ומוקפד. ארוחת הבוקר קצת הפתיעה אותנו, כי בעיקרה היתה מין מיקס שאתה אמור לבחור ולערבב לעצמך של בסיס צי'ה או משהו בריאותי אחר, עם פירות, אגוזים ודומיהם. דווקא חשבנו לנסות, אבל שני הסלטים בתפריט נראו קורצים אז השתפנו ובחרנו בהם. הסלטים היו טעימים, ולמרות שאמרנו שנאזור אומץ ביום אחר לארוחת-בוקר של קערת צ'יה, לא יצא. יש שם גם מיצים ושייקים, ונראה שגם ארוחות הצהריים הן על רעיון דומה, של בסיס עם תוספות. אם אתן ב- mitte (וכדאי שתהיו, גם בלי להוציא כסף יש שם חנויות שממש כיף להסתובב בהן), קיפצו לביקור. כדאי.
פיצריה ומסעדה Sfizy Veg. בנהזוג טוען שהפיצה של החתול הירוק יותר טעימה. אני לא בטוחה, אבל בטוח שהאווירה הרגועה והקהל השכונתי די מזכירים. אנחנו הגענו בשישי בערב, מלא עד אפס מקום, והשירות היה בהתאם – על הפנים. אין לדעת איך זה באמצע השבוע, אבל אתן יכולות לקוות לטוב. אני מצידי אמשיך להיות פסימית, עדיין שווה להגיע בשביל הפיצה עם הרבה מאוד אפשרויות לתוספות (שאת רובן אני יכולה רק לנחש, תפריט היה רק בגרמנית), ויש גם עוד מנות בתפריט. השירות היה עוין ולא דובר את שפתה של המלכה, אז הימרנו על דברים שנראו לנו מוכרים (ארטישוק או נקניק פפרוני אפשר לזהות גם בגרמנית). אני לא בטוחה עד עכשיו מה אכלנו, אבל היה טעים מאוד (לי) ונחמד אבל לא כמו בחתול (לו).
תפריט בגרמנית, מחיר: פיצה ליחיד (גדולה!) 8-9 יורו
ויאסקו Viasko. אם בפיצה ספיצי חשבנו על החתול הירוק, אז בבראנצ' של יום ראשון לפנה"צ בויאסקו (אפשר לשוב ולמלא את הצלחת עד שתשבעו, ב 13 יורו, לא כולל שתיה) מיד אמרנו – בודהא! למען הדיוק, תפריט הבראנץ' של שישי, בימים שאריה עוד ניהל את בודהא בורגר (יש מי שיאמר שהנדיבות והגיוון של מזנון הבראנץ' דאז בטח לא תרמו להצלחה הכלכלית של המקום…). בבראנץ' כמו בבראנץ', הרמה של האוכל לא אחידה – היו הרבה סלטים, חלקם סטנדרטיים חלקם טעימים, לזניה מצויינת, ממרחים טובים, לחמים, מרקים, פרוסות טופו וטמפה, ירקות בטמפורה ועוד כל מיני סייטן מטוגנים (שלא היו חמים, וחבל). היה גם מגוון פירות ומתוקים, אבל אלה היו קצת פחות מוצלחים. בסך הכל אם בוחרים את הדברים הטעימים (מומלץ סיבוב טעימות מדגמי) – גם מוצלח וגם מאוד משביע. כדי לשבת בפנים צריך להזמין מקום מראש, אבל אם תסכימו להישאר על ספסלים בחוץ (לנו היה מזל של מתחילים ומזג אויר מסביר פנים), עם כל החבר'ה הצעירים שלא מתכננים מראש, אפשר פשוט להגיע ולהיזכר שוב למה תמיד נשמור פינה חמה לבודהא. יש משהו נכון באוירה הזו. עד כדי כך נכון, שבנהזוג בדק שאף אחד לא מסתכל ולקח איתו את המצלמה לשירותים כדי לצלם את הקיר המכוסה מדבקות. [ובלי לפגוע בבודהא בורגר שאותה אנחנו עדיין אוהבים, מכיוון שיש לנו כמה חברים שפחות בקטע, דעו לכן שהמקום בויאסקו מאיר פנים ונחמד והאוכל מוצלח – אז גם אתם לא מחובבי בודהא, נסו אותו].
מרקיה –sopa cabana. (בכתובת: Invalidenstrasse 112) גם לכאן הגענו בעקבות מפת המסעדות הידידתיות לטבעונים של הפרה, רק בגלל שהיתה מרחק יריקה מהמלון (מזינים במפה כתובת ובודקים מה קרוב). זו מרקיה שפועלת בסביבות ארוחת הצהריים (11-18) ומחזיקה גם סלטים מוכנים במקרר. תמיד יש לפחות מרק טבעוני אחד, לרוב שניים. כשבאנו היה מרק עגבניות ומרק עדשים, שהוגשו עם לחם והיו טעימים ומחממי בטן ולב, אם אתם במקרה באזור.
Smartdeli – מסעדה ומעדניה יפנית . עוד מקום לא יקר ונעים עם די הרבה אופציות טבעוניות שמסומנות בבירור בתפריט (באנגלית! ). היינו במצב רוח למרק, אז הזמנו מרק גדול שהיה משביע וטעים (אטריות האורז מומלץ), ולא התאפקנו וניסינו גם סלט אצות ועוד סלט (טעימים) וגם דמפלינג מטוגנים במילוי גבינת טופו (את בטוחה שזו לא גבינה אמיתית? בנהזוג פקפק ביושר הקולינרי של מקום). בתפריט יש גם סושי, מנות אורז עם ירקות, ארוחות בנטו ומנות ראשונות. זה לא מטבח יפני עילי, אבל בהחלט מקום טעים ונחמד להעביר את הערב. התפריט משתלם במיוחד אם מזמינים קומבינציה עסקית.
Samadhi מסעדה אסייתית טבעו-צמחונית. מקום נחמד ומרווח, מגוון מאוד גדול של מנות ממטבחים אסייתים שונים, כמעט כולן טבעוניות. למלצר היתה אנגלית מצויינת (לפחות לאחד מהם, כששאלנו משהו את המלצר השני הוא מיהר להזעיק את הראשון…). היה טעים, בייחוד spring roll מצוין וגם זכורה לטוב מנת אורז עם ירקות וטופו בחלב קוקוס. המחירים בינוניים (מנה עיקרית ממוצעת כ- 12 יורו), והמנות שוות את המחיר. המיקום של המסעדה ממש מרכזי, קרוב קרוב ל- unter den linden המפורסם, אז אם נקלעתם לשם עם עוד המוני תיירים, המסעדה הזו היא מקום בטוח לברוח אליו…
יש תפריט באנגלית, מחירים סבירים
Chai Viet. מתחת למלון שבו היינו צצה (בחודשים האחרונים) מסעדה ויאטנמית מטופחת. מהתפריט בגרמנית שראינו בחוץ זיהינו די הרבה "טופו" אבל בנהזוג סירב ככה לבגוד בצ'אי ויאט הויאטנמית הצמחונית הוותיקה, אז לא יצא לנו לבדוק את הצעירונת שמתחת למלון. ויאטנמית צמחונית היא בעצם 90% טבעונית (כמה גבינות וביצים כבר יש במטבח הויאטנמי? לשמחתנו לא הרבה). יש תפריט באנגלית, ארוך ומפורט כל כך שכמעט והתייאשנו מלהחליט. ויתרנו על מרק וניסינו ספרינג רול (שהיה מטוגן, היינו צריכים להזמין SUMMER ROLL ) ועלה בצק מטוגן פתוח שעליו היו חתיכות טופו, פטריות ועוד דברים טובים. לעיקריות ניסינו אורז שהוגש עם תבשיל ירקות וקרם קוקוס, שהזכיר מאוד קארי, ותבשיל אטריות אורז וירקות שהגיע עם מין עלי גפן (לא באמת, אבל לא ידענו איזה עלים אלו) ממולאים בתערובת טופו חריפה. המנות היו טעימות, אפילו אני הצלחתי לזהות מתחת למעטה החריפות. כן, רוב המנות מסומנות בתפריט כבדרך אגב spicy ואני שהקפדתי לדלג על כולן וידאתי עם המלצר שמה שנקבל לא חריף. הוא חייך ואמר no spicy בטון מרגיע אבל אני ידעתי שהוא צוחק בלב צחוק מרושע. כל המנות הלא חריפות, כ-ו-ל-ן היו חריפות בהחלט. אפילו מתוך תה הג'ינג'ר לימון שלי הייתי צריכה לדלות בכפית ולהניח בצד משהו כמו שורש ג'ינג'ר שלם כי כשרוצים לכבות שריפה בפה לא כדאי לעשות את זה עם תמצית ג'ינג'ר. ואני תוהה מה עם המנות שכן מסומנות בתפריט חריפות – האם גלוני הבירה ששותים הברלינאים מכבים להם את בלוטות החריפות? בקיצור: טעים, אפילו שחריף (כן, אני יודעת שאתן זוללות פלפלוני השאטה ומכרסמות הסחוג צוחקות עכשיו, אבל אני קוצצת פלפל ירוק (בקושי חריף) עם כפפות, מה לעשות).
Kopps. Kopps היא מסעדה מהוגנת וגם יותר יקרה (עיקריות כ- 17.5 יורו, ראשונה וקינוח בסביבות 8.5 יורו). הגענו באמצע השבוע והיה מלא למדי, אז בסופ"ש בטוח שצריך להזמין מקום.
המנות היו מורכבות ומעניינות, וגם אם היתה מנה שפחות "התחברה" לכדי מנה קוהרנטית אחת, עדיין כל מרכיביה היו טעימים ומוצלחים. רק הקישואים הצהובים הממולאים היו קצת מרירים, ובמובן הזה מאכזבים, כל השאר הוכתר בהצלחה. תתכוננו למלצרים מעוצבים ומעונבים (אבל נחמדים), כוסות מצוחצחות ומפה צחורה, ולמנות שנראות מדוגמות להפליא (אם אתם מאלה שזה מפריע להם, אולי כדאי שתחליפו את הקפוצ'ון ונעלי ההתעמלות במשהו מהוגן יותר כדי להתמזג). אני יכולה להמליץ על קרפ ממולא בתערובת אגוזים ופטריות, עם עלעלים טריים ומבחר של פירות מיובשים וכבושים (כן כן!). ועוד יותר על דמפלינגס – מן כופתיות מטוגנות ממולאות בטעם לימוני, מוגשות על מצע מחית אפונה ירוקה, עם אפונה סינית חלוטה קלות, כדורוני מלפפון חלוטים (!) ומשהו שנראה כמו ליקורניה. מצוין. כמובן, גם הקינוחים היו טובים אבל לא נעים לי להודות כמה חזירים היינו עם ארוחת שלוש מנות מלאה (בלי שתיה, 34 יורו לאדם). מומלץ.
יקר למדי, תפריט גם באנגלית .
La Mano Verde. כדי לקצר את הסיפור אומר רק זאת: ביום קצת גשום, אחרי שעות ארוכות של הסתובבות, סחבתי את בנהזוג לקניות של מתנות למשפחה ברשת לא יוקרתית בעליל. אחרי שעה וחצי יצאתי משם עם שקית ניילון ענקית שאחזתי קרוב לחזה, שלא תירטב. זכרנו שיש מסעדה טבעונית איטלקית בסביבה (בנהזוג לא זכר בדיוק מה יש שם, רק שהיא מומלצת) אז החלטנו כבר להגרר ישר לשם במקום לחזור למלון ולהחליף בגדים. כך, מזיעים ומרוטים מעמל יומנו, לבושים בסווצ'רים ונעולים בנעלי התעמלות, קצת רטובים ובעיקר שלוכים להחריד, נכנסנו ללה מאנו ורדה. זוכרים את Kopps מהפיסקה למעלה? כאן היה הרבה יותר חמור סבר וחגיגי, ולשם עוד הגענו לבושים בבגדים נקיים. למרות הכל, אף מלצר (חולצות לבנות מכופתרות וסינרים שחורים, כמובן) לא מצמץ כשדחקנו את שקית הקניות הענקית והמטפטפת מתחת למתקן המעילים העשוי עץ, וצנחנו ליד השולחן.
שמחתי מאוד שהקניות באותו יום היו זולות להפליא, כי יכולנו להצדיק את ההוצאה הכספית שעמדנו להביא על עצמנו. מסתבר שנכנסנו למסעדת גורמה טבעונית עם דגש על אוכל נא (raw food) שכל מטרתה להוכיח לעולם שאוכל טבעוני יכול להיות גורמה. מה אומר? השתכנעתי. התפריט באופן קצת מוזר נחלק בין מטבח איטלקי למטבח אסייתי. אני, שמרנית שכמוני, מתקשה לערבב באותה ארוחה בין מנות משני מטבחים כל כך רחוקים זה מזה, אז כל הבחירות שלנו היו איטלקיות ברוחן. ובקשר למחיר? אני לא לגמרי בטוחה. הראשונות היו מעניינות מיוחדות וטעימות והצדיקו לגמרי את מחירן (כ €12), העיקריות היו טובות אבל אני לא ממש בטוחה לגבי המחיר (בסביבות €21). מצד שני אני מתקשה להבין גם את התמחור השערורייתי בת"א של המנות הטבעוניות במסעדות היוקרה, אז אני לא דוגמה (לא לטעות – העיקריות כאן היו לעין ערוך יותר טובות ממנת הניוקי הנצחית שמציעה "מסעדת יוקרה" בת"א בתור מנה טבעונית, ומתמחרת אותה ב 95 ש"ח). בטוח שממליצה להגיע, מקסימום לחלוק בעיקרית, אבל אם כבר באתן – לא לוותר על ראשונות וקינוחים (שמככבים בתמונות למטה).
יקר, יש תפריט באנגלית
קניות טבעוניות
Veganz – הסופרמרקט הטבעוני. אז אם יצא לכם אי פעם לשמוע על ברלין והחגיגה הטבעונית שהולכת שם (או אם התחלתן לקרוא את הפוסט הזה מהתחלה) בטח כבר שמעתם על הסופרמרקט הטבעוני, ומאז שהתחיל הדיבור נולד לו עוד סניף ויש גם את veganland – סופרמרקט אחר שלא ביקרנו בו, אבל הברלינאים הטבעונים דוברי העברית ממליצים בחום (וגם אומרים שהוא יותר זול). לויגאנז יש כאמור שני סניפים (ולשניהם צמודים סניפים של גודיס, אז אפשר לצפות ככה בשתי ציפורים מאושרות על העץ). ויגאנז הפכה כבר לקונגלומרט טבעוני אז יש ליד שני הסניפים גם חנויות נעליים טבעוניות – אני התלהבתי פחות, אבל בנהזוג שטוען שבארץ אין למצוא נעליים נורמליות לגברים טבעונים וכבר נגמרו הצבעים של האולסטאר, היה מאושר. קחו בחשבון מחירים נאים למדי של הנעליים (בשביל מי שקונה נעליים טבעוניות ב TOGO או בסייליים של נעלי גזית: יקר). יש גם חנות בגדים ידידותית לסביבה ולהוגנת, והמחירים שם ממש יקרים, אבל מה כל זה חשוב כשאפשר לקנות מלא שוקולדים טבעוניים (אבל לא לבזבז אותם על החברים מהעבודה – הם לא יעריכו את המחווה ויתפלאו מה קרה לטובלרונים).
הסניפים לא מאוד גדולים אבל יש באמת מבחר ומגוון גדול של כל מה שקשה למצוא בארץ. כדאי לפשוט על המקרר – יש שם טופו בטעמים שונים (עם עגבניות, אגוזים, זיתים וכו'), המון גבינות "צהובות" קשות, רכות או לטוסטים, נקניקים ונקניקיות, מאכלי סייטן, וכמובן יוגורטים מצויינים עם ובלי תוספת פרי. פשוט יוגורט סויה סמיך וחמצמץ בלי פירות ותוספות, מה שחסר לי כ"כ בארץ עד שהידרדרתי להכין בעצמי. אם בברלין יש לכן דירה עם מטבחון, יש גם מקרר שלם של קפואים שאפשר לקנות ולהכין כל ערב. הכי שמחנו לפגוש מכרים וותיקים, המוצרים המוכנים של Fry's מדרום אפריקה.. על המדפים אפשר למצוא רטבים, ממרחים שונים ומשונים למרוח על הלחם, וכמובן הדברים שאין בעיה למצוא פה כמו תה, פירות מיובשים, שקדים ואגוזים. לדעתי היתה גם "מחלקה" של קוסמטיקה או תוספי מזון, אבל אני לא ממש בטוחה – הנה תפסתם אותי על חם וגיליתם מה באמת מעניין אותי. ולסוף שמרתי את הקינוח: שוקולדים. הרבה שוקולדים. חלב אורז, חלב סויה, שוקולד לבן, שוקולד עם צ'ילי – מילאנו את המחסנים. המחירים פה לא זולים במיוחד, אבל בגלל שיש מבחר, יש גם מגוון של מחירים, מה שמקל קצת על הכיס.
עוד חנויות ורשתות – Bio Deli היא חנות טבע ו- bio company עוד אחת שבדקנו את המבחר שלהן. גם כאן הכי קל יהיה להשתמש במנוע חיפוש של Happy Cow דרך המפה שתסמן לכם את האופציות הטבעוניות שקרובות אליכם. בחנויות האלה היו שוקולדים, טופו ויוגורט טבעוני אבל המבחר הרבה יותר דל. המחירים היו דומים לויגאנז, קצת יותר זולים אבל לא משמעותית. מצד שני מאוד נוח למצוא סניף קרוב ולקנות יוגורט או טופו בטעמים לסנדוויץ של הבוקר ולאכול אותו על הספסל בגינה, או במטוס בדרך חזרה.
כן, טסנו באיזיג'ט (ללא ספק משתלם). בטיסה לשם ישבנו שורה מאחורי גברת אחת עם ארבעה מתבגרים (שניים שלה, ושניים כנראה הסתפחו). בערך 20 דקות אחרי ההמראה הגברת נכנסה לפעולה והמשיכה עד שצוונו להתכונן לנחיתה. סידרה של קופסאות פלסטיק עצומות נשלפו בזו אחר זו מתיקי הגב, משל היו של מרי פופינס. מבחר סנדויצים, ירקות חתוכים, פירות לקינוח, עוגיות ומיני מתוקים חולקו בקפידה בין כולם (תוך שמירה על צדק חלוקתי, לא היתה אפליה מגדרית או בשל קירבה משפחתית) , וקופסאות הפלסטיק התרוקנו זו אחר זו ונעלמו שוב במעמקי התיקים. מה להגיד, קינאתי. בטיסה חזור החלטתי לא להסתפק בכמה ירקות חתוכים ודאגנו להצטייד מבעוד מועד בלחמניות טריות, פלפלונים כתומים, עגבניות וקורנישונים וכמובן נקניק וגבינת שמנת למריחה (עם צנונית!). הפעם לעסנו כריכי גבינת סויה, פסטרמה טבעונית וירקות וחייכנו באושר כל הדרך חזרה.
ירק לכל פועל 
תודה על הסקירה! (נוסע בקרוב, לראשונה, לברלין לפסטיבל הטבעונות).
אריזות פלסטיק כמו בתמונה מחזיקות מבחינת טריות את הנקניקים והגבינות?