ויש לי את התמונות להוכיח!
כשהחלטנו לנצל את חופשת החגים לביקור אירופאי קצר ומנומס בברלין היה נדמה שנפלנו על בירת הטבעונות האירופאית. בכל מקום שבדקנו אמרו לנו שזה גן עדן של טבעונים. יש סופרמרקט טבעוני (בעצם מסתבר שיש שלושה), חנות נעליים טבעונית, והמון המון המון תוצאות שעולות כשעושים חיפוש באתר האהוב עלינו, Happy cow. הרגשנו שאנחנו טסים לדיסנילנד של הטבעונות, או לפחות לחנות שוקולד-טופו-ונקניקים טבעוניים ענקית, משני צידי גדות ה- Spree. להמשיך לקרוא
ביומיום, במשך השבוע, אנחנו כל כך עסוקים בעבודה, במשפחה, בסידורים, בחתולים, בשגרה הקבועה שהסיבה (או לפחות אחת מהן) שאני כל כך אוהבת לגור בתל אביב הופכת לאמירה תיאורטית בלבד. אבל אתמול קבלתי תזכורת חיה. להמשיך לקרוא
"נו, אהבת? את השיר הראשון, אהבת?" את זה שאל אותי בנהזוג.
כן , אהבתי. מאוד אהבתי. בין שנינו, הוא אוהב המוזיקה האמיתי, ואני גוזרת לעצמי בונוס נחמד כשמידי פעם אני מלקטת לי שירים ואומנים מוצלחים במיוחד מתוך המאות שעוברים את האוזניים שלו. הערוץ החביב עליו לצורך זה הוא לפנק אותי מידי פעם באוסף – MixTape שהוא טומן לי בנגן ה MP3 האדום הקומפקטי והאהוב עלי.
השיר הפותח בהפתעה האחרונה היה Building This House A New של סיסטם עאלי. להמשיך לקרוא
או: טבעונות בארץ המנגל
אז מסתבר שארץ המנגל היא דווקא דרום אפריקה. הם לא קוראים לזה מנגל אלא בראאי braai וחוץ מזה הם לא טורחים לבזבז זמן על כל מיני סלטים, שיפודי ירקות או פיתות. בשר זה בשר זה בשר. ואולי קצת תפוחי אדמה. ובצל. ואלכוהול. וזהו. להמשיך לקרוא
הערה על התמונות. בד"כ אני מקפידה להשתמש בתמונות שלי, אבל הפעם חלוקת אחריות הצילומים היתה מאוד פשוטה: מי שבצד שלו של הרכב נמצא האובייקט (נאמר, פיל) , תופס את המצלמה ומצלם. אז התמונות הן של בנהזוג ושלי, אני אחרי יום כמובן שכחתי מי צילם מה, הוא בטח עדיין זוכר…
חזרנו מדרום אפריקה. החוייה הטבעונית כבודה במקומה מונח, ולכן זוכה לפוסט נפרד, אבל בסופו של דבר, דרום אפריקה (לנו) היא ספארי. ליתר דיוק שלושה שבועות של ספארי: רכב שכור, 10 ימים בפארק קרוגר שאין שני לו בחויית הספארי הרגועה והעצמאית, ואז דילוגים של יומיים לכמה שמורות נוספות לאורך החוף המזרחי בואך דרבן, וגיחה אחרונה למעמקי ארץ הזולו ( iSimangaliso, Vernon Crookes, Giant's Castle, Mkhuze) . בחלק השני קצת פחות חיות, קצת יותר נופים ואפשרות להסתובב. ספארי נטו. להמשיך לקרוא
שתהיה לכולנו שנה נפלאה, מתוקה מדבש-תמרים, רכה כפרוות-חתולים
נתראה אחרי החגים!
ללי היא האחרונה לדור הנפילים.
אנחנו, בנהזוג ואני, מגדלים חתולים כבר עשרים שנה בדיוק. התחלנו מחתולה אחת שאימצנו ביום השביעי אחרי שעברנו לגור ביחד, הוספנו חתול אומן אחרי שנה לערך (מה חשבתם, נשאר אצלנו את כל 15 שנותיו). אחרי עוד שנה, בחודש יוני 1995 ללי וחמשת אחיה הצטרפו באקט לא מתוכנן שכלל המלטה של חתולת רחוב מחוץ לדלת, דרמה עם השכנים שהכניסה אותה ואת גוריה אחר כבוד אלינו הביתה "באופן זמני" ואז מהפך נורא בעלילה כשהרעילו את האמא חתולת הרחוב (שסירבה לגור אצלנו בבית באופן קבוע ורק נכנסה לטפל בגורים ולהניק אותם). להמשיך לקרוא
פעם, בשלהי ימי התקליט ובהתחלת עידן ה- CD (לא כזה מזמן! משהו כמו לפני 15 שנה), כל הספריה המוזיקלית שלנו היתה על קסטות. בנהזוג שהוא אוהב המוזיקה האמיתי בבית היה האחראי על אולפן ההקלטות – לא רק השאלות מחברים, גם תקליטים ודיסקים שקנינו במיטב כספנו היו כולם מועלים לקסטה. אז, פעם, בימי תרפפ"ו לא-כל-כך-מזמן, רוב המוזיקה ששמענו לא היתה בבית, אלא בחוץ.
בעבודה – לכל אחד מאיתנו היה טייפ קטן. בדרכים – באוטו הראשון שלנו היה רק טייפ קסטות, וכמובן באוטובוס – כי לשנינו המשוכללים טכנולוגית, היו ווקמנים. להמשיך לקרוא
קפה פינסון
כמו שכבר הספקתי לספר, בילינו שבוע קצר וקריר בפאריז, וחזרנו כדי לחלוק חוויות. עשינו עבודת הכנה יסודית, ובין השאר נעזרנו בפוסט ההמפורט של דנה ויעל באתר של אורי שביט, באתר של HappyCow כמובן, ובעוד כל מיני פוסטים. כמו כל דבר ברשת – הרוב היה מדויק ועוזר אבל לא הכל מעודכן או מדויק אז כדאי להצליב מידע ולחפש משהו עדכני לפני הנסיעה.
את חווית פאריז הטבעונית חייבים להתחיל מהתחלה, להמשיך לקרוא
הבלוג יצא לשליחות בפאריז. יותר נכון הבוסים של הבלוג ושל ע. הבלוג הוציאו אותם לחופשה מרוכזת בפסח, והזכרון העמום של החגים הקודמים שבהם פחדנו להוציא את האף מהבית מאימת גדודי הילדים על אבותיהם אמותיהם סבותיהם וסבתותיהם גרם אף לקמצניות שבינינו להודיע – בחגים הבאים עלינו לטובה, אנחנו באירופה הקלאסית הבנויה לתלפיות. להמשיך לקרוא
ירק לכל פועל 