קלקסיקו בהופעה CALEXICO

מתי שווה לחכות?

קלקסיקו בהופעהאת כל התמונות צילם בנהזוג, שיש לו יד יציבה וחולשה לצילומים בהופעות חשוכות

כדי להוציא את הבלוגרית חובבת הישיבה להופעה בעמידה, ועוד באחת-עשרה בלילה, צריך משהו ממש רציני. הזכרון של ההופעה הקודמת והמעולה של קלקסיקו לפני ארבע שנים היה כנראה מספיק טוב כי ברגע של חולשה הסכמתי להצעה של בנהזוג לקנות גם לי כרטיס  ולחרוג ממנהגי לשלוח אותו להופעות לבד, שיתמודד. להמשיך לקרוא

צפרות ופרחאות ברמת הגולן

… ובונוס: מתכון לעקשניות

שמורת אירוס הביצות ליד חיספיןאחרי ששבוע אחרי שבוע מצאתי סיבות ותירוצים להתחמק מטיול רציני לצפון, נסענו ביום שישי לדרום רמת הגולן,  לחפש ברווזים ועופות מים במאגרים, ופרחים בצידי הדרך. בסופו של דבר מצאנו גם את זה וגם את זה (וגם כמה צבאים שעברו מהצד השני של מאגר נוב). היה כיף – תמיד כיף לטייל – חוץ ממזג האויר שבשלב מסוים פנה נגדנו. חזרתי עם כמה תובנות (ומתכון לעקשניות): להמשיך לקרוא

שוּמָר במדבר

עיט שמש

זה עיט שמש צעיר שבלבל אותנו.

התמונות לא משהו – אפשר להאשים את הצלמת שלא מצליחה לעשות פוקוס ידני ולהחזיק את המצלמה יציב, או את העדשה (כי חצי מהתמונות צילם בנהזוג והוא דווקא יודע לפקס).

אתמול שמנו פעמינו לנגב הצפון-מערבי (ראה ערך מדבר), לחדש קצת את מלאי ויטאמין D המידלדל בחשיפה לשמש ולצפות בציפורים, שכידוע (למי?) החיבה שלהן לשדות שלצידי קו המתח הגבוה שחוצה את כביש אורים – צאלים בשיאה בחודשי החורף. אחרי שבוע יבש וקר הדרכים הבוציות התייבשו ואפילו ברכב עירוני וצנוע אפשר להתגלגל לאורך השדות ולתפוס תצפית מוצלחת במיוחד. להמשיך לקרוא

משחקים לשעת לילה מאוחרת

נדמה לי שאחת הסיבות שהחתולים כל כך מתאימים לי היא העובדה שבערך 22 שעות ביממה הם מבלים בשינה עמוקה, חיות בטלניות (יש מי שיאמר סטלבטניות) שמנוחה היא עבורן מקצוע שהוא גם תחביב.

כבר בתחילת היום, לא יותר משעה אחרי ארוחת הבוקר שלהם, החתולים מתמקמים בנוחות כל אחד בנקודת השינה האסטרטגית שלו להמשיך לקרוא

צועדים

את התמונה המוצלחת הזו צילם יותם רונן - אקטיבסטילס. תודה על הרשות להשתמש בה!

את התמונה המוצלחת הזו צילם יותם רונן – Activestills.org. תודה על הרשות להשתמש בה!

אתמול גייסנו את עצמנו, יושבי הבית בד"כ, לצעוד ברחובות תל אביב במצעד השנתי למען זכויות האדם. כל קבוצה מתקבצת לה מאחורי נושאי הבאנר – שלט בד גדול שנמתח לרוחב הרחוב ומתקדם לאיטו, מנופפת בשלטים מוכנים או מאולתרים (לקבוצות עוד פחות מאורגנות), קבוצה אחת אחרי השניה הולכת בקצב לא אחיד במורד רחוב מרמורק בואך אבן גבירול. הרציניים שביניהם מצויידים במגאפונים ודף סיסמאות מוכנות מראש, המאלתרים – מאלתרים בצעקות. וככה זה עובד: להמשיך לקרוא

עצבים מרוטים.

טוב, השבוע לא היה לי ממש חשק להעלות פוסט מתכוני, אולי רק איזה מאכל נחמה (אוכל הנחמה האולטימטיבי שלי הוא פירה של סבתא).

אני גרה לא רחוק מהפארק, שזה בכל קנה מידה תכנוני תל אביב (למרות שחברי התלאביבים האמיתיים שגרים ברצועת ארבעת הקילומטר שסביב לדיזינגוף סנטר, טוענים שכל מה שצפונה לכיכר המדינה כבר ממש לא נחשב תל-אביב). נכון שהייתי נוכחת רק בשלוש אזעקות (+ אחת שפשוט לא שמעתי), אבל בכל מקום אליו אני מסתכלת אני מרגישה את העצבים המרוטים. להמשיך לקרוא

מחשבות על מגדר

כשאני מטיילת בפארק בימי שישי או שבת בבוקר, רוב העוללים והתינוקות נמצאים שם עם האבות שלהם, ולא עם האמהות שלהם (שזה כמובן ההיפך ממה שרואים בשעות רגילות באמצע השבוע). התגובה הראשונית שלי היא כמובן שמחה – להמשיך לקרוא

דירת שני חדרים

ביום שישי ראינו ביצוע מחודש שהעלו ניב שינפלד ואורן לאור, אפשר לקרוא לזה cover  של "דירת שני חדרים". לפני קצת יותר מעשרים שנה לקחה אותי אחותי לראות את ליאת דרור וניר בן גל במופע מחול שאפשר היה לקרוא לו חדשני או אפילו מהפכני. זו היתה הופעת המחול הראשונה שראיתי, היא פקחה את עיני ובזכותה התאהבתי באומנות שלפני כן לא חשבתי שהיא נגישה או רלוונטית לבני תמותה רגילים כמוני. הביצוע המחודש של יום שישי היה מטלטל ומקסים (מפתה להגיד לא פחות מהמקור, אבל זה לא יהיה נכון. להשפעה של צפייה בהופעת מחול בפעם הראשונה אין תחליף ). הפרספקטיבה שקבלתי, לראות יצירה אחרי 20 ומשהו שנים שוב, עלולה בטעות להביא למחשבות דכדוכיות על הזדקנות וזמן שעובר, אבל לא היא. כמה טוב לצבור מספיק נסיון חיים כדי שאפשר להרגיש שיש לי יכולת לעומק מסוים בנקודת המבט, אפשרות להשוות, לראות התפתחות ושינויים אצלי פנימה ובעולם מסביב. לי זה נותן בטחון ביכולת שלי להתבונן בדברים, להבין אותם ולבחון גם את עצמי.  ידע זה כח אמר פעם מישהו, וככל שהזמן חולף אני מרגישה שהיכולת שלי להכיל את הידע, להבין אותו בצורה ביקורתית ולהמשיך הלאה רק משתפרת.

אז תודה לזוג היוצרים לאור ושינפלד שהביאו בגרות ובשלות לפרשנות שלהם של דירת שני חדרים, שהיתה אז יצירה צעירה ומאתגרת של דרור ובן גל הצעירים והיום קבלה מימד נוסף. כיף להתבגר.