את המתכון הכאילו יפני הזה אני מתחילה בכלל באיטליה. לבנהזוג יש אח איטלקי להמדרין, שמקפיד להגיע לביקורים תכופים. באחת הפעמים חברה אילטקיה צמחונית עם נטיה לטבעונות הגיעה איתו לביקור ובזכותה נהנינו מערב בישולים איטלקיים משובח שלקחה על עצמה. באותה ארוחת ערב שיכללתי את הגביניות המתחכמות האלה (כשהסתבר שגם "ללא גלוטן" הצטרף לרשימת הדרישות), אבל הדבר הכי טוב שיצא משם הוא הפסטה באבוקדו. להמשיך לקרוא
מטעמים השמורים במערכת הבלוג (שקשורים לקירבה חשודה לתאריך יום ההולדת שלי) ט"ו בשבט היה מאז ומעולם אחד החגים האהובים עלי. פרחים, עצים, פירות (יבשים!) – שילוב כזה מוצלח, שגולת הכותרת שלו היא טיול בחוץ במשך היום ומשלוח מנות של שקדים, אגוזים ותאנים מסבתא וסבא לקראת ערב. לצערי הרב המדינה שלנו לא מכירה בצרכים החגיגיים של האזרחים הבוגרים שלה, ובחגים הכי כייפים שוללת מאיתנו את החופש שקיבלנו כילדים להמשיך לקרוא
על מה לעשות בקייל כתבתי כאן לפני כמה שבועות, והינה בכלל בלי שהתכוונתי אני חוזרת אליו שוב. הפעם הקייל הוא לא הכוכב האמיתי של המתכון – הגיבור שתופס את מרכז הבמה הוא החורף, וההכרח המופלא שמגיע איתו: מרקים סמיכים ומשביעים.
ואם כבר, כדאי להתעמת כבר מההתחלה עם האמת המלאה: הקייל הוא לא הכרח המציאות פה. הוא ירוק, טעים, בריא ומשביע אבל גם כרוב רגיל או עלי מנגולד או שילוב של השניים יתן תוצאה מצויינת, חמצמצה (ועל כך בהמשך), משביעה, והכי חשוב ירקרקה. המרק הזה הוא בעצם להמשיך לקרוא
זה מה שקורה בסט הצילומים. החתול א. לא יודע להחליט: גם עלים ירוקים, גם שעועית ירוקה, כל כך הרבה חטיפים והכל מחכה רק בשבילו!
את הקייל גילינו (כמו את הדייקון ועוד מטעמים) בזכות החקלאית. כשאת מחליטה מרצונך עם הרבה נחישות (ולא בלי חשש) להיכלא מרצון ולהפקיר את חופש הבחירה במטבח לגחמות של עונות השנה ושל פגעי הטבע, לפחות יש גם בונוס של כל מיני ירקות מפתיעים שמופיעים במקרר. מנוי על ארגז ירקות קבוע הוא סוג של סידור מעניין שמביא למפתן הדלת כל שבוע ארגז קרטון (ולפעמים גם כמה נמלים) ובו תנובה של ירקות השדה לפי העונה, מזג האויר ומצבהרוח של השדה באותו שבוע, מה שיגיע יגיע. אני חושבת שחקלאית נועזת מספיק כדי לסמוך על האדמה שתניב לה ירקות משובחים כל השנה, פשוט לא יכולה לעמוד בפיתוי ולבדוק מה עוד אפשר להוציא מהשדה. בגלל זה מידי פעם אנחנו מקבלים ירק חדש, פרי הניסויים האלה. כשאחד כזה מצליח הוא הופך לחבר קבוע ואז צריך לשבור את הראש מה לעשות עם כל הקייל הזה. להמשיך לקרוא
לפעמים אני מצטרפת למכחישי הסתיו, מאלה שאומרים שאין באמת בישראל דבר כזה. יש הרבה חום וזיעה וקיץ, ואז פתאום מתחיל הגשם וזהו, נכנס החורף. אבל המחשבה על העונה הזו כל כך כובשת, עונה שבה מנשבת רוח נעימה, שעלים יבשים מרפדים את המדרכות, שאפשר סופסוף ללבוש את החולצות ארוכות השרוול אך הדקות שברגע של חולשה קניתי כי חשבתי שיש כזה דבר, סתיו. אז גם אם מדובר בפנטזיה, ועל המדרכות יש בעיקר פירות דביקים של עצי פיקוס ובבוקר חם ובערב קר ואין שום דבר באמצע, מרק של סתיו היא דרך נהדרת להתחבר לפנטזיה. להמשיך לקרוא
הפוסט הזה נכתב בשניה האחרונה כמעט שלפני החג, אבל נראה לי שבסופו של דבר יקלע למתיקות (עם רמז חריפות) הנעימה שמביא איתו סוף חודש ספטמבר. להמשיך לקרוא
לקרניסטים זוללי ביצים הקונספט של להקדיש פוסט שלם למתכון לחביתה נשמע קצת דרסטי, שלא לומר ביזארי וחפפני. לעומת זאת כמעט כל טבעונית מצויה מכירה את היאוש הזוחל כששוב מגיע יום שבת בבוקר ודבר האחרון שבא לך זה להסתפק בסלט ירקות ושליכטה של גבינת סויה. אפילו בחום הכי גדול של הקיץ (כלומר: עכשיו) צריך על הצלחת איזה משהו חמים, ריחני, רצוי בגוונים זהובים שיעשה לך את ארוחת הבוקר. להמשיך לקרוא
במוסף "הארץ" לפני כמה שבועות עוד ניסו לשמור על חזות אופטימית. תמונת השער היתה שייכת לכתבה מעניינת על נסיון להבין למה נכשלה רשת קדמה, במדור המתכונים הוקדשה כפולה למרקים קרים, ורק איפשהו בשליש האחרון הסתתרה כתבה על תושבי שדרות שלא רוצים שהפסיכולוגים יגידו להם לא לכעוס. בשבועות שאח"כ גם עורכי המוסף נשברו, ומרחו על השער (ובכתבות המובילות) תמונות קשות על השבר הגדול שעובר על המדינה. אבל אני, בכפולה על המרקים הקרים עסקינן. את הרעיון לשילוב קישואים במרק היוגורט לקחתי דווקא ממוסף גלריה, אבל לקח לי כהרבה זמן להצליח להתנתק ממה שקורה ולהיכנס לבועת מציאות קרה וממוזגת כדי להכין את הפוסט הזה. להמשיך לקרוא
מועקה.דרך לא משהו לפתוח פוסט בבלוג, אבל הפוסט יושב לו דרוך ומוכן בוורדפרס כבר די הרבה ימים. כשהוא צולם היינו בשלהי תקופת המשמשים, כשהוא הושלם הם כבר נעלמו ואני חוששת שאם אמשיך להחריש אותו, גם הנקטרינות יגמרו ויגיעו התפוזים. כל יום אני מחכה למחר, שייגמר כבר ויחזור מצבהרוח והחשק לפרסם אותו, אבל הזמן עובר וכלום לא משתפר. אז נעשה כאילו אנחנו לא טובלים כולנו במועקה עד הגרון, וקיץ, וכיף ונתחיל כאילו כלום:
<< והבהרה למי שהגיעה לפוסט אי שם העתיד הרחוק, בחיפוש אחרי מתכוני טופו אקזוטיים – הוא נכתב עכשיו>>
זוכרות אפרשזיף?
גודל של אפרסק,קליפה חלקה כמו שזיף, וטעם – משהו באמצע. אז הודות לדודה ויקי אני יודעת שזו לא באמת הכלאה של השניים, אלא סוג של אפרסק, שהשם הלועזי שלו, נקטרינה, איכשהו הצליח לגבור על ההלחם המוצלח אפרשזיף (שעושה חשק כפול). להמשיך לקרוא
פשוט, ללא אפיה, ואפילו די בריא!
הכרזתי על שביתה. מכלמיני סיבות המטבח הביתי שלנו כבר לפני די הרבה זמן (טרום ימי הטבעונות!) הלך והתכנס למקום של כמה-שפחות-חומרים-משמרים, וכמה-שיותר-חומרי-גלם-בריאים. לא באופן מוחלט, לא לגמרי, אבל במשך כמה שנים לא היה בכלל קמח לבן במקרר (במקרר? כן, מאימת הנמלים ושאר מזיקים) או סוכר לבן במזווה (טוב, הצנצנת של הסוכר סגורה ממש טוב אז אין חשש כזה), שמן קנולה החליף את המרגרינה/מחמאה ברוב המתכונים, ועל שמנת מתוקה לא היה על מה לדבר.
הזמן עבר, הטבעונות הסתדרה מצויין על השילוב של אורז מלא ומש מונבט, והמקרר היה מלא להתפקע במיני דגנים, עדשים וקטניות (נמלים ורמשים, כבר אמרתי).בשלב מסוים עברנו דירה, החלפנו מקרר וגם קנינו קופסאות אטומות ממש טובות כדי שישמרו על העדשים הכתומות והכוסמת בתוך הארון, וכבר לא צריך לעשות סדר פסח פעם בחודשיים ולזרוק חצי מזווה. אבל מי התגנבו להם חזרה למקרר? קמח לבן לעוגות, מחמאה, שמנת מתוקה צמחית ועוד היד נטויה. בכל אשמים הקינוחים והשילוב שלהם עם קרניסטים (ציטוט של רחל טלשיר בהסבר על השימוש דווקא במילה הזה), במשפחה, בעבודה, או ברחוב (רחוב הוא בייחוד בהקשר של מיטאאוטים, אני לרוב לא נטפלת ככה סתם לאנשים ברחוב ובודקת מה דעתם על הקינוחים שלי). איכשהו ראיתי שאני מצליחה לזכות באהדת הקהל שאינו שבוי רק עם חיקוי לכל מיני קרמים, שוקולדים, ובצקים חפים מכל רמז בריאותי. להמשיך לקרוא
ירק לכל פועל 