טופו מוקפץ עם אבוקדו

את המתכון הכאילו יפני הזה אני מתחילה בכלל באיטליה. לבנהזוג יש אח איטלקי להמדרין, שמקפיד להגיע לביקורים תכופים. באחת הפעמים חברה אילטקיה צמחונית עם נטיה לטבעונות הגיעה איתו לביקור ובזכותה נהנינו מערב בישולים איטלקיים משובח שלקחה על עצמה. באותה ארוחת ערב שיכללתי את הגביניות המתחכמות האלה (כשהסתבר שגם "ללא גלוטן" הצטרף לרשימת הדרישות), אבל הדבר הכי טוב שיצא משם הוא הפסטה באבוקדו.

בננה מקורמלת לכבוד חג האילנות, בשתי גרסאות

מטעמים השמורים במערכת הבלוג (שקשורים לקירבה חשודה לתאריך יום ההולדת שלי) ט"ו בשבט היה מאז ומעולם אחד החגים האהובים עלי. פרחים, עצים, פירות (יבשים!) – שילוב כזה מוצלח, שגולת הכותרת שלו היא טיול בחוץ במשך היום ומשלוח מנות של שקדים, אגוזים ותאנים מסבתא וסבא לקראת ערב. לצערי הרב המדינה שלנו לא מכירה בצרכים החגיגיים של האזרחים הבוגרים שלה, ובחגים הכי כייפים שוללת מאיתנו את החופש שקיבלנו כילדים

מרק חמצמץ של קייל ואורז

על מה לעשות בקייל כתבתי כאן לפני כמה שבועות, והינה בכלל בלי שהתכוונתי אני חוזרת אליו שוב. הפעם הקייל הוא לא הכוכב האמיתי של המתכון – הגיבור שתופס את מרכז הבמה הוא החורף, וההכרח המופלא שמגיע איתו: מרקים סמיכים ומשביעים.
ואם כבר, כדאי להתעמת כבר מההתחלה עם האמת המלאה: הקייל הוא לא הכרח המציאות פה. הוא ירוק, טעים, בריא ומשביע אבל גם כרוב רגיל או עלי מנגולד או שילוב של השניים יתן תוצאה מצויינת, חמצמצה (ועל כך בהמשך), משביעה, והכי חשוב ירקרקה. המרק הזה הוא בעצם

סלט קייל ועוד ירוקים

זה מה שקורה בסט הצילומים. החתול א. לא יודע להחליט: גם עלים ירוקים, גם שעועית ירוקה, כל כך הרבה חטיפים והכל מחכה רק בשבילו!

את הקייל גילינו (כמו את הדייקון ועוד מטעמים) בזכות החקלאית. כשאת מחליטה מרצונך עם הרבה נחישות (ולא בלי חשש) להיכלא מרצון ולהפקיר את חופש הבחירה במטבח לגחמות של עונות השנה ושל פגעי הטבע, לפחות יש גם בונוס של כל מיני ירקות מפתיעים שמופיעים במקרר. מנוי על ארגז ירקות קבוע הוא סוג של סידור מעניין שמביא למפתן הדלת כל שבוע ארגז קרטון (ולפעמים גם כמה נמלים) ובו תנובה של ירקות השדה לפי העונה, מזג האויר ומצבהרוח של השדה באותו שבוע, מה שיגיע יגיע. אני חושבת שחקלאית נועזת מספיק כדי לסמוך על האדמה שתניב לה ירקות משובחים כל השנה, פשוט לא יכולה לעמוד בפיתוי ולבדוק מה עוד אפשר להוציא מהשדה. בגלל זה מידי פעם אנחנו מקבלים ירק חדש, פרי הניסויים האלה. כשאחד כזה מצליח הוא הופך לחבר קבוע ואז צריך לשבור את הראש מה לעשות עם כל הקייל הזה.

מרק עדשים ובטטות סתוי

לפעמים אני מצטרפת למכחישי הסתיו, מאלה שאומרים שאין באמת בישראל דבר כזה. יש הרבה חום וזיעה וקיץ, ואז פתאום מתחיל הגשם וזהו, נכנס החורף. אבל המחשבה על העונה הזו כל כך כובשת, עונה שבה מנשבת רוח נעימה, שעלים יבשים מרפדים את המדרכות, שאפשר סופסוף ללבוש את החולצות ארוכות השרוול אך הדקות שברגע של חולשה קניתי כי חשבתי שיש כזה דבר, סתיו. אז גם אם מדובר בפנטזיה, ועל המדרכות יש בעיקר פירות דביקים של עצי פיקוס ובבוקר חם ובערב קר ואין שום דבר באמצע, מרק של סתיו היא דרך נהדרת להתחבר לפנטזיה.

חביתת תירס

לקרניסטים זוללי ביצים הקונספט של להקדיש פוסט שלם למתכון לחביתה נשמע קצת דרסטי, שלא לומר ביזארי וחפפני. לעומת זאת כמעט כל טבעונית מצויה מכירה את היאוש הזוחל כששוב מגיע יום שבת בבוקר ודבר האחרון שבא לך זה להסתפק בסלט ירקות ושליכטה של גבינת סויה. אפילו בחום הכי גדול של הקיץ (כלומר: עכשיו) צריך על הצלחת איזה משהו חמים, ריחני, רצוי בגוונים זהובים שיעשה לך את ארוחת הבוקר.

מרק צונן של קישואים ביוגורט

במוסף "הארץ" לפני כמה שבועות עוד ניסו לשמור על חזות אופטימית. תמונת השער היתה שייכת לכתבה מעניינת על נסיון להבין למה נכשלה רשת קדמה, במדור המתכונים הוקדשה כפולה למרקים קרים, ורק איפשהו בשליש האחרון הסתתרה כתבה על תושבי שדרות שלא רוצים שהפסיכולוגים יגידו להם לא לכעוס. בשבועות שאח"כ גם עורכי המוסף נשברו, ומרחו על השער (ובכתבות המובילות) תמונות קשות על השבר הגדול שעובר על המדינה. אבל אני, בכפולה על המרקים הקרים עסקינן. את הרעיון לשילוב קישואים במרק היוגורט לקחתי דווקא ממוסף גלריה, אבל לקח לי כהרבה זמן להצליח להתנתק ממה שקורה ולהיכנס לבועת מציאות קרה וממוזגת כדי להכין את הפוסט הזה.

טופו ברוטב קייצי

מועקה.דרך לא משהו לפתוח פוסט בבלוג, אבל הפוסט יושב לו דרוך ומוכן בוורדפרס כבר די הרבה ימים. כשהוא צולם היינו בשלהי תקופת המשמשים, כשהוא הושלם הם כבר נעלמו ואני חוששת שאם אמשיך להחריש אותו, גם הנקטרינות יגמרו ויגיעו התפוזים. כל יום אני מחכה למחר, שייגמר כבר ויחזור מצבהרוח והחשק לפרסם אותו, אבל הזמן עובר וכלום לא משתפר. אז נעשה כאילו אנחנו לא טובלים כולנו במועקה עד הגרון, וקיץ,  וכיף ונתחיל כאילו כלום:

<< והבהרה למי שהגיעה לפוסט אי שם העתיד הרחוק, בחיפוש אחרי מתכוני טופו אקזוטיים – הוא נכתב עכשיו>>

זוכרות אפרשזיף?

גודל של אפרסק,קליפה חלקה כמו שזיף, וטעם – משהו באמצע. אז הודות לדודה ויקי אני יודעת שזו לא באמת הכלאה של השניים, אלא סוג של אפרסק, שהשם הלועזי שלו, נקטרינה, איכשהו הצליח לגבור על ההלחם המוצלח אפרשזיף (שעושה חשק כפול).

חביתת חומוס מנצחת

למקרה שלא שמתם לב, מאז שהתחילו כל מיני רשתות בתי קפה להכנע ללחץ המאסיבי של פרוייקט ויגן פרנדלי מסתובבות לא מעט ארוחות בוקר טבעוניות באזור. זה דבר נפלא (באמת!) ואחרי שנים ארוכות של צום-ארוחות-בוקר-בחוץ, לפעמים קשה לבחור איפה לשבת (שתי המלצות אקראיות: אספרסו בר וקפה לנדוור).

עכשיו, משום מה רובם בוחרים בחביתת חומוס שתככב בלב הארוחה, שזו בחירה לא רעה אבל קצת רגישה. יש לפעמים לחביתות האלה נטייה לצאת יבשות וקשות – וזה מהפה של מי שנאלצה להתמקצע בארוחות של שבת בבוקר במטבח הביתי, שבוע אחרי שבוע, די הרבה שנים, באין אופציה אחרת. אז כמובן ששקשוקה טופו היא המלכה, ואחריה גם מקושקשת טופו, אבל בשלב מסויים נמאס וצריך לעבור לקטנייה אחרת.

גלילות דפי אורז עם ממרח עדשים (או תחתיות ארטישוק ממולאות)

"פיכס, יש לזה טעם של ממרח כבד", ככה אמרה האחיינית שלי (שדווקא אוכלת בשר בדרך כלל).

אני יודעת שלפתוח פוסט על אוכל במילה "פיכס" זו לא ממש בחירה חכמה, אבל האירוניה שבסיטאוציה כל כך שיעשעה אותי שהחלטתי להסתכן. הנה אני, צמחונית מימי קדם וטבעונית לעת מצוא, שמספר השנים שעברו מאז טעמתי בשר כלשהו, לא כל שכן ממרח כבד, גדול מפעמיים מספר שנותיה של האחיינית, מכינה ממרח עדשים אגוזי וטעים במיוחד, וכדי לתחכם את ההגשה ולעמוד בדרישות ארוחת ליל הסדר החגיגית הגדלתי עשות והגשתי אותו כמילוי של דפי אורז (spring rolls – גלילות אביב לחג האביב, מתאים). והאחיינית אוכלת הבשר, ביתו של מתעב טופו נודע, דוחה מעליה את המעדן הזה בגלל שהוא.. בטעם של בשר? מה קורה פה?

אז לשמחתי האחרים אהבו את המתאבן (ולא שאלתי אם בגלל שהוא מזכיר להם ממרח כבד או מסיבות אחרות), והחלטתי לשתף אותו פה. זה ממרח קל להכנה, טעים מאוד וגם בריא למי שזה חשוב לה, והיתרון הנוסף – הוא יכול לשמש בקלות רבה בתוך ממולאים שונים ולהשתדרג למנה חגיגית במיוחד, או לחטיף פיקניקים (פסח כבר עבר, אבל המנגל הטבעוני המסורתי של יום העצמאות בפתח, לא?)