לביבות כוסמת ושקדים

אני חובבת טרילוגיות. מסע בין כוכבים (הסרט), שר הטבעות (הספר), והאחיינים שלי (שלושה במספר). אז מה יותר מתאים מאשר להוסיף עוד פרק לסדרת קציצות ולביבות הכוסמת שלי, בשביל סגירה טובה.

תפוחים אפויים ממולאים בקרם שקדים

חגגנו לאחיין האמצעי , בארוחת-ערב-משפחתית-חגיגית. סבא וסבתא שלו, שתכננו את התפריט כמה שבועות מראש, התקשרו מלאי דאגה: מה יהיה עם הקינוח? הרי קינוח גדוש שמנת וחמאה אי אפשר להכין מפאת (או בזכות, תלוי את מי שואלים) הדודים הטבעונים,  אנחנו. והם דווקא שמו עין על איזה קינוח משובח של אהרוני, ממש טעים שהגישו כבר לחברים – אבל (אבוי) יש בו גם ביצים וגם חמאה. אז כמובן שכל כך שמחתי שמבחינתם אין מקום לקינוח לא טבעוני – ללא ספק עברנו תהליך – שהתגייסתי מייד למלאכה.

קציצות כוסמת ובטטה

קציצות ללא טיגון – חלק ב'

תקציר הפרקים הקודמים: בפוסט קודם זכיתי להארה שנגעה לשימוש בכוסמת בתור בסיס אידיאלי לקציצות, שתוצאתה קציצות כוסמת חציל בריח קינמון. כבלוגרית מנוסה, וכמארחת קרניבורים למודת אתגרים, חיפשתי מתכון מאותה משפחה אבל שקולע לטעם קצת יותר רחב (הקינמון בחציל, מסתבר, לא קוצר הצלחה ברחבי העולם כפי שהייתי מצפה), ולכן הלכתי על אהובת הקהל, מתקתקה ורכה (אך לא מימית!) שמגיעה באופן קבוע מהחקלאית: הבטטה.

מאפינס אפרסמונים-שוקולד-תפוזים

פוסט-פוסט.

רק כדי שתאמינו לי כשאני כותבת שרצוי לגוון ולעדכן את המתכונים שלי, הפוסט הזה הוא תוצאה של שיפור של עצמי שקרה, כמו הרבה דברים, די במקרה.

כבר בחורף שעבר, פרסמתי מתכון לכבוד ט"ו בשבט – מאפינס אפרסמונים ופירות יבשים, הזדמנות מצויינת להעלות אותו מהאוב. כשרציתי השבוע להכין קינוח לארוחה המשפחתית, נזכרתי בהם, וידעתי שאני נכנסת לטריטוריה מסוכנת. המאפינס האלה, רכים ומתוקים עם קמח מלא, סוכר חום, תמרים ואגוזים הם מתכון בטוח לעיקום אף קולקטיבי מצד רוב בני המשפחה שאוהבים עוגות קרם גבוהות, בצקי שמרים מקמח לבן ושום-דבר-בריא-בקינוח-שלי-תודה-רבה!

מאפה תירס – פולנטה אפויה

פולנטה רגילה, אם מסתכלים על זה מהזוית הנכונה, היא סוג של פירה. בתור מי שפירה (ולא מחית תפוחי אדמה חלילה או Purée) הוא-הוא אוכל הנחמה האולטימטיבי שלה, כבר בפעם הראשונה שטעמתי פולנטה לפני אי-אילו שנים, נוצר בינינו קשר חיבה מיוחד. ובכל זאת, משום מה, קמח תירס הוא אחד הקמחים שיושבים אצלי במזווה [כלומר, המגירה התחתונה בארון המטבח] הכי הרבה זמן עד שייגמרו, שני אולי רק לקמח הטפיוקה (מה עושים איתו?). איכשהו הדייסה הצהובה הזו לא כבשה את מטבחנו הזוגי בסערה.

קיש פתוח – חצילים ועגבניות (או כל ירק אחר שתרצו)

מיני-פוסט.

אולי שמתן לב, ממש לא מזמן פירסמתי פוסט ארוך ומפורט על קיש בטטה. יש שם בצק קל להכנה וטעים להפליא , גם אם לא ממש בצד הבריא של הסקאלה. בבצק יש גם מרגרינה וגם שמן אבל אם זה יעזור, אפשר לשלם מס-מצפון-נקי ולהכין אותו מתערובת של חצי קמח רגיל וחצי קמח מלא.

כשפירטתי באריכות את סגולותיו של הבצק, גם הזכרתי שהוא יכול לחכות במקרר או במקפיא, ומה שאני עושה הוא להכין כמות לשתי תבניות (הכמות שבמתכון) משקיעה בקיש אחד ואחרי כמה ימים מאלתרת את השני.

קיש בטטה

כמו הרבה מתכונים אחרים, הקיש הזה הוא שילוב של שני מאכלים שונים, עם שינויים ועדכונים שיצרו משהו חדש ומוצלח. הסיבה שאני מספרת לכם עליו, היא דווקא הבסיס לקיש הזה (תרשו לי לקרוא לו פשטידה עם בסיס, או פשטיד בקיצור?). הבסיס הגיע ממתכון פסטליקוס. לא בטוחה מה זה במילון המאכלים הרשמי, אבל הדברים שאני הכנסתי במשך השנים תחת מטריית הפסטליקוס היו ממש מגוונים…

פרויקט טורטיות – שלושה מילויים מעניינים ועוד כל מיני

נתחיל בגילוי מרעיש: אם לבלוגרית יש חברה מקסיקנית, זה די הורס. ואני מתכוונת הורס במובן המילולי ולא "הורס" במובן הרוביקרוזנטלי.

פלפלים ממולאים בתערובת חורפית

גריסי פנינה, בורגול וירקות חורף

ממולאים הם סוג של פלא. ירק, טעים בפני עצמו, מבושל או מטוגן קלות שמחביא בתוכו עולם שלם של טעמים דגניים , והמהדרין יקפידו להחביא בתוך המילוי גם קצת מהירק עצמו לסגירת המעגל.

לביבות תירס ואורז (לביבות/קציצות אפויות)

לביבות התירס של לולי – מנת יומהולדת לכבוד האחיינית

מסורת משפחתית אצלנו היא ארוחת יום הולדת לכבוד כלת השמחה. כל פעם כשמגיע יום ההולדת של אחד מבני המשפחה המצומצמת, נקראים המארחים להכין ארוחה לכבודו, עם זכות מיוחדת לבחור מנות אהובות ולפסול  על הסף מנות אחרות (חוקי המשפחה: לא יוכן מרק עגבניות ביום ההולדת של האחיין, ולא יעלו קישואים על השולחן ביום ההולדת של סבא…). לכן, בארוחה שנערכה החודש לכבוד האחיינית שלי מיד הודעתי שאכין שעועית ברוטב עגבניות. אני עוד זוכרת לאיזו הצלחה זכיתי כשארחתי אותה אצלי איזה יום חורף אחד על אורז ושעועית ברוטב שהכנתי בעצמי, ושזכתה לדרגה כזו של התפעלות על כך שהיתה טעימה לא פחות משעועית מקופסה!