מרק חמצמץ של קייל ואורז

על מה לעשות בקייל כתבתי כאן לפני כמה שבועות, והינה בכלל בלי שהתכוונתי אני חוזרת אליו שוב. הפעם הקייל הוא לא הכוכב האמיתי של המתכון – הגיבור שתופס את מרכז הבמה הוא החורף, וההכרח המופלא שמגיע איתו: מרקים סמיכים ומשביעים.
ואם כבר, כדאי להתעמת כבר מההתחלה עם האמת המלאה: הקייל הוא לא הכרח המציאות פה. הוא ירוק, טעים, בריא ומשביע אבל גם כרוב רגיל או עלי מנגולד או שילוב של השניים יתן תוצאה מצויינת, חמצמצה (ועל כך בהמשך), משביעה, והכי חשוב ירקרקה. המרק הזה הוא בעצם

מרק עדשים ובטטות סתוי

לפעמים אני מצטרפת למכחישי הסתיו, מאלה שאומרים שאין באמת בישראל דבר כזה. יש הרבה חום וזיעה וקיץ, ואז פתאום מתחיל הגשם וזהו, נכנס החורף. אבל המחשבה על העונה הזו כל כך כובשת, עונה שבה מנשבת רוח נעימה, שעלים יבשים מרפדים את המדרכות, שאפשר סופסוף ללבוש את החולצות ארוכות השרוול אך הדקות שברגע של חולשה קניתי כי חשבתי שיש כזה דבר, סתיו. אז גם אם מדובר בפנטזיה, ועל המדרכות יש בעיקר פירות דביקים של עצי פיקוס ובבוקר חם ובערב קר ואין שום דבר באמצע, מרק של סתיו היא דרך נהדרת להתחבר לפנטזיה.

מרק צונן של קישואים ביוגורט

במוסף "הארץ" לפני כמה שבועות עוד ניסו לשמור על חזות אופטימית. תמונת השער היתה שייכת לכתבה מעניינת על נסיון להבין למה נכשלה רשת קדמה, במדור המתכונים הוקדשה כפולה למרקים קרים, ורק איפשהו בשליש האחרון הסתתרה כתבה על תושבי שדרות שלא רוצים שהפסיכולוגים יגידו להם לא לכעוס. בשבועות שאח"כ גם עורכי המוסף נשברו, ומרחו על השער (ובכתבות המובילות) תמונות קשות על השבר הגדול שעובר על המדינה. אבל אני, בכפולה על המרקים הקרים עסקינן. את הרעיון לשילוב קישואים במרק היוגורט לקחתי דווקא ממוסף גלריה, אבל לקח לי כהרבה זמן להצליח להתנתק ממה שקורה ולהיכנס לבועת מציאות קרה וממוזגת כדי להכין את הפוסט הזה.

מרק סלק (מרק קובה)

קובה, לפחות לדעתי, הוא חצי מאכל לאומי. די והותר עדות ותפוצות מנכסות אותו לעצמן – קובה הוא כוכב של המטבח הערבי (ככה אומר חוסאם עבאס שספר הבישול הערבי שלו נותן רעיונות לא רעים), הקובה הוא להיט של המטבח המרוקאי אבל מסתבר שהעיראקיים גם כן טוענים שהמציאו אותו. קובה טבעונית (טבעוני?) מעולה טעמתי במסעדת אמא בירושלים (ולתקופה קצרה גם במסעדת דודה – שהיתה אחותה התל-אביבית), שם גם פגשתי את השילוב המופלא של קובה סלק.

מרק בטטה וברוקולי בניחוח תאילנדי

עדיין לא הייתי בתאילנד (!), גם לא בסין, הודו או יפן  ובכל זאת טעמי המזרח הרחוק כבשו אותי כבר מזמן. אחרי שמתחילים ברוטב סויה (ותרשו לי דקה של פלצנות: אמיתי, מסין. לא רוטב בטעם סויה מתוצרת ישראל שזו טעות פטאלית שעשתה פעם מישהי שלא אסגיר את שמה ולא האמינה מה נפל עליה) השמים הם הגבול. שמן סומסום, חומץ אורז, סאקה, ג'ינג'ר (והרבה), קרם קוקוס, למון גראס, קארי …. אני יודעת שעוד לא התחלתי לגרד אפילו את מלאי הטעמים שהמטבחים האלה מציעים אבל אני תמיד שמחה להתנסות.

גספצ'ו – מרק עגבניות קר

החלק השלישי בפרויקט מרקי הקיץ גם הוא קלאסיקה אהובה, שמצטיינת במהירות הכנה, טעימות ופוטנציאל שדרוג משובח.

מרק מלפפונים ויוגורט טבעוני (ציזיקי/טַרַטוֹר)

ַ למרק הזה יש די הרבה שמות והרבה יותר גרסאות. הבסיס שלו הוא יוגורט נוזלי (משהו בסגנון של ריוויון) ומלפפונים. מפה יש בערך מליון ווריאציות, למטה אני מציעה ארבע רק בשביל ההתחלה, חלק מפרויקט מרקי הקיץ שהכרזתי עליו בפתיחה החגיגית.

מרק מלפפונים חמוצים

כבר סיפרתי כאן כמה יולי-אוגוסט משנה לגמרי את המטבח שלנו והופך את הארוחות לכמעט לגמרי קרות. בעיה ידועה במטבח הקיצי היא המרקים – מי שאוהבת מאוד מרקים (כן, נכון, אני) תתקשה להיפרד מהם למשך חודשי הקיץ הארוכים. מצד שני, פעם באתי לבלות סופ"ש בבית של בנהזוג ואמא שלו הציעה מרק לארוחת הצהרים. קיץ, חם, ואני נעניתי בשמחה להצעה למשהו  מרווה ומרענן.

מרק עדשים קלאסי

יכול להיות שיש מי שחושב שאני קצת מגזימה בתאורים שלי על אהבת המרקים. נדמה לי שאני לא. מרגע שמתחיל מזג האויר להתקרר ואפשר כבר להנות ממרק חם, הבית נכנס למשטר מרקים אדוק. בכל שבוע שני סירים גדולים של מרק אמורים לכסות 5- 6 ימים, ולפעמים גם ביום השביעי נכנס מחוץ לתור איזה מרק מיסו קטן או מרק נודלס. אבל חוץ מזה שמרקים זה מה-זה-טעים, אני משתדלת לנצל אותם כדי לדחוף פנימה גם כל מיני חיזוקים תזונתיים חוץ מהירקות.

מרק בטטה וגזר

המרק הזה מאוד קמצני ברכיבים. יש בו שני ירקות, דגן אחד ותבלינים. אני יכולה לבנות תאוריות שלמות (ובכלל לא רעות) על ההתמקדות בליבת הענין-