מטעמים השמורים במערכת הבלוג (שקשורים לקירבה חשודה לתאריך יום ההולדת שלי) ט"ו בשבט היה מאז ומעולם אחד החגים האהובים עלי. פרחים, עצים, פירות (יבשים!) – שילוב כזה מוצלח, שגולת הכותרת שלו היא טיול בחוץ במשך היום ומשלוח מנות של שקדים, אגוזים ותאנים מסבתא וסבא לקראת ערב. לצערי הרב המדינה שלנו לא מכירה בצרכים החגיגיים של האזרחים הבוגרים שלה, ובחגים הכי כייפים שוללת מאיתנו את החופש שקיבלנו כילדים להמשיך לקרוא
הפוסט הזה נכתב בשניה האחרונה כמעט שלפני החג, אבל נראה לי שבסופו של דבר יקלע למתיקות (עם רמז חריפות) הנעימה שמביא איתו סוף חודש ספטמבר. להמשיך לקרוא
פשוט, ללא אפיה, ואפילו די בריא!
הכרזתי על שביתה. מכלמיני סיבות המטבח הביתי שלנו כבר לפני די הרבה זמן (טרום ימי הטבעונות!) הלך והתכנס למקום של כמה-שפחות-חומרים-משמרים, וכמה-שיותר-חומרי-גלם-בריאים. לא באופן מוחלט, לא לגמרי, אבל במשך כמה שנים לא היה בכלל קמח לבן במקרר (במקרר? כן, מאימת הנמלים ושאר מזיקים) או סוכר לבן במזווה (טוב, הצנצנת של הסוכר סגורה ממש טוב אז אין חשש כזה), שמן קנולה החליף את המרגרינה/מחמאה ברוב המתכונים, ועל שמנת מתוקה לא היה על מה לדבר.
הזמן עבר, הטבעונות הסתדרה מצויין על השילוב של אורז מלא ומש מונבט, והמקרר היה מלא להתפקע במיני דגנים, עדשים וקטניות (נמלים ורמשים, כבר אמרתי).בשלב מסוים עברנו דירה, החלפנו מקרר וגם קנינו קופסאות אטומות ממש טובות כדי שישמרו על העדשים הכתומות והכוסמת בתוך הארון, וכבר לא צריך לעשות סדר פסח פעם בחודשיים ולזרוק חצי מזווה. אבל מי התגנבו להם חזרה למקרר? קמח לבן לעוגות, מחמאה, שמנת מתוקה צמחית ועוד היד נטויה. בכל אשמים הקינוחים והשילוב שלהם עם קרניסטים (ציטוט של רחל טלשיר בהסבר על השימוש דווקא במילה הזה), במשפחה, בעבודה, או ברחוב (רחוב הוא בייחוד בהקשר של מיטאאוטים, אני לרוב לא נטפלת ככה סתם לאנשים ברחוב ובודקת מה דעתם על הקינוחים שלי). איכשהו ראיתי שאני מצליחה לזכות באהדת הקהל שאינו שבוי רק עם חיקוי לכל מיני קרמים, שוקולדים, ובצקים חפים מכל רמז בריאותי. להמשיך לקרוא
קינוח מהיר, טעים ומתאים לחג. איזה חג? אין בו קמח, אז הוא מתאים לפסח; יש בו פירות יבשים אז הוא תפור על ט"ו בשבט; נציגות נאה לשבעת המינים תתאים לחגי תשרי והמקור שלו במסעדת עזבה הערבית, אז גם לארוחות מוצאי החג בחודש הרמאדן הוא יכול להגיע [בלב אני אומרת לעצמי: רק שלא תהיה פאדיחה ויסתבר שהטבחית במטבח בראמה, שהסגירה באוזנינו את הסוד מאחורי הקינוח אחרי שהתחנפנו לתפריט הטבעוני שלהם, היא בכלל נוצריה. איזו חשיבה סטריאוטיפית]. להמשיך לקרוא
חגגנו לאחיין האמצעי , בארוחת-ערב-משפחתית-חגיגית. סבא וסבתא שלו, שתכננו את התפריט כמה שבועות מראש, התקשרו מלאי דאגה: מה יהיה עם הקינוח? הרי קינוח גדוש שמנת וחמאה אי אפשר להכין מפאת (או בזכות, תלוי את מי שואלים) הדודים הטבעונים, אנחנו. והם דווקא שמו עין על איזה קינוח משובח של אהרוני, ממש טעים שהגישו כבר לחברים – אבל (אבוי) יש בו גם ביצים וגם חמאה. אז כמובן שכל כך שמחתי שמבחינתם אין מקום לקינוח לא טבעוני – ללא ספק עברנו תהליך – שהתגייסתי מייד למלאכה. להמשיך לקרוא
פוסט-פוסט.
רק כדי שתאמינו לי כשאני כותבת שרצוי לגוון ולעדכן את המתכונים שלי, הפוסט הזה הוא תוצאה של שיפור של עצמי שקרה, כמו הרבה דברים, די במקרה.
כבר בחורף שעבר, פרסמתי מתכון לכבוד ט"ו בשבט – מאפינס אפרסמונים ופירות יבשים, הזדמנות מצויינת להעלות אותו מהאוב. כשרציתי השבוע להכין קינוח לארוחה המשפחתית, נזכרתי בהם, וידעתי שאני נכנסת לטריטוריה מסוכנת. המאפינס האלה, רכים ומתוקים עם קמח מלא, סוכר חום, תמרים ואגוזים הם מתכון בטוח לעיקום אף קולקטיבי מצד רוב בני המשפחה שאוהבים עוגות קרם גבוהות, בצקי שמרים מקמח לבן ושום-דבר-בריא-בקינוח-שלי-תודה-רבה! להמשיך לקרוא
טוב, לא ממש בלינצ'עס*, כי הרי למי יש סבלנות לעמוד ולטגן חביתיות דקיקות וטעימות? ובלאו הכי הן לא יצאו טעימות כמו אלו שסבתא שלי היתה מכינה. הכי נכון יהיה לקרוא לזה פיוז'ן – היתוך של המטבח המהיר והמאלתר שלי, שלא בוחל לייבא רעיונות וטעמים מכל מקום אפשרי, עם המטבח הפולני הסבלני, המנחם והאוהב של סבתא שלי, שהיה עיקבי ומיומן ועדין בטעמים. להמשיך לקרוא
מי שמכיר אותי יודע שאני עקשנית לא קטנה (אמא: "זה כי את דומה לאבא", אבא: "את זה קיבלת מאמא שלך"). למרות ששוב ושוב (ושוב) אני מקבלת תזכורת מהמציאות שאנשים נורמלים אוהבים קינוחים להמשיך לקרוא
וגם גרסה של עוגת גלידה וניל
אמא שלי ממש טובה בקינוחים. תמיד היתה. כשהייתי ממש קטנה עוגת הגלידה בצורת פירמידה היתה פסגת שאיפותי (מלבן ביסקויטים ארוך , כמה שליכטות של גבינה ממותקת עם דובדבנים מסוכרים באמצע, ואז קיפול זהיר של שני צידי המלבן למרכז יצר פירמידה ממולאה בקרם. אושר שאין שני לו). אח"כ למדתי להעריך רולדות אווריריות ממולאות בקרם, להמשיך לקרוא
אני לא יודעת איך אתם מתייחסים לקינוחים שלכם, אבל אצלי הם ממויינים לפי שני צירים: ציר אחד שנע בין הבריא (טוב, באופן יחסי) לשחיתותי, וציר שני מתחיל בקלי קלות עם מינימום הכנה ומסתיים אי שם באופק הרחוק של סיבוכיות יתר.
הפוסט הזה מתחיל בלשבת טוב טוב על המשבצת השמאלית העליונה בטבלה – שום דבר בריא, בשתיים-עשרה דקות עבודה. להמשיך לקרוא
ירק לכל פועל 