עוגת גבינה ללא אפיה

או: קינוח גבינה אישי

פשוט, ללא אפיה, ואפילו די בריא!

הכרזתי על שביתה. מכלמיני סיבות המטבח הביתי שלנו כבר לפני די הרבה זמן (טרום ימי הטבעונות!) הלך והתכנס למקום של כמה-שפחות-חומרים-משמרים, וכמה-שיותר-חומרי-גלם-בריאים. לא באופן מוחלט, לא לגמרי, אבל במשך כמה שנים לא היה בכלל קמח לבן במקרר (במקרר? כן, מאימת הנמלים ושאר מזיקים) או סוכר לבן במזווה (טוב, הצנצנת של הסוכר סגורה ממש טוב אז אין חשש כזה), שמן קנולה החליף את המרגרינה/מחמאה ברוב המתכונים, ועל שמנת מתוקה לא היה על מה לדבר.

הזמן עבר, הטבעונות הסתדרה מצויין על השילוב של אורז מלא ומש מונבט, והמקרר היה מלא להתפקע במיני דגנים, עדשים וקטניות (נמלים ורמשים, כבר אמרתי).בשלב מסוים עברנו דירה, החלפנו מקרר וגם קנינו קופסאות אטומות ממש טובות כדי שישמרו על העדשים הכתומות והכוסמת בתוך הארון, וכבר לא צריך לעשות סדר פסח פעם בחודשיים ולזרוק חצי מזווה. אבל מי התגנבו להם חזרה למקרר? קמח לבן לעוגות, מחמאה, שמנת מתוקה צמחית ועוד היד נטויה. בכל אשמים הקינוחים והשילוב שלהם עם קרניסטים (ציטוט של רחל טלשיר בהסבר על השימוש דווקא במילה הזה), במשפחה, בעבודה, או ברחוב (רחוב הוא בייחוד בהקשר של מיטאאוטים, אני לרוב לא נטפלת ככה סתם לאנשים ברחוב ובודקת מה דעתם על הקינוחים שלי). איכשהו ראיתי שאני מצליחה לזכות באהדת הקהל שאינו שבוי רק עם חיקוי לכל מיני קרמים, שוקולדים, ובצקים חפים מכל רמז בריאותי.

זה למה אני אוהבת לגור בתל אביב.

 רון דהן. Farthest South. נעורים

ביומיום, במשך השבוע, אנחנו כל כך עסוקים בעבודה, במשפחה, בסידורים, בחתולים, בשגרה הקבועה שהסיבה (או לפחות אחת מהן) שאני כל כך אוהבת לגור בתל אביב הופכת לאמירה תיאורטית בלבד. אבל אתמול קבלתי תזכורת חיה.

טמאגו (חביתה יפנית)

יום לפני שבועות, מתכוני עוגות גבינה מטופוטי בכל הבלוגים והפורומים האהובים עלי, פרסומות מנחסות לגבינות ופשטידות על כל שלטי החוצות כל הדרך מהבית לעבודה ובחזרה, גבינ"ס תוצרת בית במדף התחתון במקרר, שני מיכלים של יוגור"ס לשתיה במדף העליון (היה שרב לפני יומיים, אז מייד העמדתי קערות על השיש – מה שצריך כדי לייצר יוגורט לבד זה רק יום חם), תוכניות מעניינות לארוחת שבועות ומה… מה שיש לי להציע לכם לחג הוא מתכון של הגויים, שלא קשור איך שלא מסתכלים על זה?

חביתת חומוס מנצחת

למקרה שלא שמתם לב, מאז שהתחילו כל מיני רשתות בתי קפה להכנע ללחץ המאסיבי של פרוייקט ויגן פרנדלי מסתובבות לא מעט ארוחות בוקר טבעוניות באזור. זה דבר נפלא (באמת!) ואחרי שנים ארוכות של צום-ארוחות-בוקר-בחוץ, לפעמים קשה לבחור איפה לשבת (שתי המלצות אקראיות: אספרסו בר וקפה לנדוור).

עכשיו, משום מה רובם בוחרים בחביתת חומוס שתככב בלב הארוחה, שזו בחירה לא רעה אבל קצת רגישה. יש לפעמים לחביתות האלה נטייה לצאת יבשות וקשות – וזה מהפה של מי שנאלצה להתמקצע בארוחות של שבת בבוקר במטבח הביתי, שבוע אחרי שבוע, די הרבה שנים, באין אופציה אחרת. אז כמובן ששקשוקה טופו היא המלכה, ואחריה גם מקושקשת טופו, אבל בשלב מסויים נמאס וצריך לעבור לקטנייה אחרת.

גלילות דפי אורז עם ממרח עדשים (או תחתיות ארטישוק ממולאות)

"פיכס, יש לזה טעם של ממרח כבד", ככה אמרה האחיינית שלי (שדווקא אוכלת בשר בדרך כלל).

אני יודעת שלפתוח פוסט על אוכל במילה "פיכס" זו לא ממש בחירה חכמה, אבל האירוניה שבסיטאוציה כל כך שיעשעה אותי שהחלטתי להסתכן. הנה אני, צמחונית מימי קדם וטבעונית לעת מצוא, שמספר השנים שעברו מאז טעמתי בשר כלשהו, לא כל שכן ממרח כבד, גדול מפעמיים מספר שנותיה של האחיינית, מכינה ממרח עדשים אגוזי וטעים במיוחד, וכדי לתחכם את ההגשה ולעמוד בדרישות ארוחת ליל הסדר החגיגית הגדלתי עשות והגשתי אותו כמילוי של דפי אורז (spring rolls – גלילות אביב לחג האביב, מתאים). והאחיינית אוכלת הבשר, ביתו של מתעב טופו נודע, דוחה מעליה את המעדן הזה בגלל שהוא.. בטעם של בשר? מה קורה פה?

אז לשמחתי האחרים אהבו את המתאבן (ולא שאלתי אם בגלל שהוא מזכיר להם ממרח כבד או מסיבות אחרות), והחלטתי לשתף אותו פה. זה ממרח קל להכנה, טעים מאוד וגם בריא למי שזה חשוב לה, והיתרון הנוסף – הוא יכול לשמש בקלות רבה בתוך ממולאים שונים ולהשתדרג למנה חגיגית במיוחד, או לחטיף פיקניקים (פסח כבר עבר, אבל המנגל הטבעוני המסורתי של יום העצמאות בפתח, לא?)

שי לחג – קינוח תאנים מהיר

קינוח מהיר, טעים ומתאים לחג. איזה חג? אין בו קמח, אז הוא מתאים לפסח; יש בו פירות יבשים אז הוא תפור על ט"ו בשבט; נציגות נאה לשבעת המינים תתאים לחגי תשרי והמקור שלו במסעדת עזבה הערבית, אז גם לארוחות מוצאי החג בחודש הרמאדן הוא יכול להגיע [בלב אני אומרת לעצמי: רק שלא תהיה פאדיחה ויסתבר שהטבחית במטבח בראמה, שהסגירה באוזנינו את הסוד מאחורי הקינוח אחרי שהתחנפנו לתפריט הטבעוני שלהם, היא בכלל נוצריה. איזו חשיבה סטריאוטיפית].

מרק סלק (מרק קובה)

קובה, לפחות לדעתי, הוא חצי מאכל לאומי. די והותר עדות ותפוצות מנכסות אותו לעצמן – קובה הוא כוכב של המטבח הערבי (ככה אומר חוסאם עבאס שספר הבישול הערבי שלו נותן רעיונות לא רעים), הקובה הוא להיט של המטבח המרוקאי אבל מסתבר שהעיראקיים גם כן טוענים שהמציאו אותו. קובה טבעונית (טבעוני?) מעולה טעמתי במסעדת אמא בירושלים (ולתקופה קצרה גם במסעדת דודה – שהיתה אחותה התל-אביבית), שם גם פגשתי את השילוב המופלא של קובה סלק.

מרק בטטה וברוקולי בניחוח תאילנדי

עדיין לא הייתי בתאילנד (!), גם לא בסין, הודו או יפן  ובכל זאת טעמי המזרח הרחוק כבשו אותי כבר מזמן. אחרי שמתחילים ברוטב סויה (ותרשו לי דקה של פלצנות: אמיתי, מסין. לא רוטב בטעם סויה מתוצרת ישראל שזו טעות פטאלית שעשתה פעם מישהי שלא אסגיר את שמה ולא האמינה מה נפל עליה) השמים הם הגבול. שמן סומסום, חומץ אורז, סאקה, ג'ינג'ר (והרבה), קרם קוקוס, למון גראס, קארי …. אני יודעת שעוד לא התחלתי לגרד אפילו את מלאי הטעמים שהמטבחים האלה מציעים אבל אני תמיד שמחה להתנסות.

לביבות כוסמת ושקדים

אני חובבת טרילוגיות. מסע בין כוכבים (הסרט), שר הטבעות (הספר), והאחיינים שלי (שלושה במספר). אז מה יותר מתאים מאשר להוסיף עוד פרק לסדרת קציצות ולביבות הכוסמת שלי, בשביל סגירה טובה.

תפוחים אפויים ממולאים בקרם שקדים

חגגנו לאחיין האמצעי , בארוחת-ערב-משפחתית-חגיגית. סבא וסבתא שלו, שתכננו את התפריט כמה שבועות מראש, התקשרו מלאי דאגה: מה יהיה עם הקינוח? הרי קינוח גדוש שמנת וחמאה אי אפשר להכין מפאת (או בזכות, תלוי את מי שואלים) הדודים הטבעונים,  אנחנו. והם דווקא שמו עין על איזה קינוח משובח של אהרוני, ממש טעים שהגישו כבר לחברים – אבל (אבוי) יש בו גם ביצים וגם חמאה. אז כמובן שכל כך שמחתי שמבחינתם אין מקום לקינוח לא טבעוני – ללא ספק עברנו תהליך – שהתגייסתי מייד למלאכה.