מטעמים השמורים במערכת הבלוג (שקשורים לקירבה חשודה לתאריך יום ההולדת שלי) ט"ו בשבט היה מאז ומעולם אחד החגים האהובים עלי. פרחים, עצים, פירות (יבשים!) – שילוב כזה מוצלח, שגולת הכותרת שלו היא טיול בחוץ במשך היום ומשלוח מנות של שקדים, אגוזים ותאנים מסבתא וסבא לקראת ערב. לצערי הרב המדינה שלנו לא מכירה בצרכים החגיגיים של האזרחים הבוגרים שלה, ובחגים הכי כייפים שוללת מאיתנו את החופש שקיבלנו כילדים להמשיך לקרוא
הפוסט הזה נכתב בשניה האחרונה כמעט שלפני החג, אבל נראה לי שבסופו של דבר יקלע למתיקות (עם רמז חריפות) הנעימה שמביא איתו סוף חודש ספטמבר. להמשיך לקרוא
קינוח מהיר, טעים ומתאים לחג. איזה חג? אין בו קמח, אז הוא מתאים לפסח; יש בו פירות יבשים אז הוא תפור על ט"ו בשבט; נציגות נאה לשבעת המינים תתאים לחגי תשרי והמקור שלו במסעדת עזבה הערבית, אז גם לארוחות מוצאי החג בחודש הרמאדן הוא יכול להגיע [בלב אני אומרת לעצמי: רק שלא תהיה פאדיחה ויסתבר שהטבחית במטבח בראמה, שהסגירה באוזנינו את הסוד מאחורי הקינוח אחרי שהתחנפנו לתפריט הטבעוני שלהם, היא בכלל נוצריה. איזו חשיבה סטריאוטיפית]. להמשיך לקרוא
חגגנו לאחיין האמצעי , בארוחת-ערב-משפחתית-חגיגית. סבא וסבתא שלו, שתכננו את התפריט כמה שבועות מראש, התקשרו מלאי דאגה: מה יהיה עם הקינוח? הרי קינוח גדוש שמנת וחמאה אי אפשר להכין מפאת (או בזכות, תלוי את מי שואלים) הדודים הטבעונים, אנחנו. והם דווקא שמו עין על איזה קינוח משובח של אהרוני, ממש טעים שהגישו כבר לחברים – אבל (אבוי) יש בו גם ביצים וגם חמאה. אז כמובן שכל כך שמחתי שמבחינתם אין מקום לקינוח לא טבעוני – ללא ספק עברנו תהליך – שהתגייסתי מייד למלאכה. להמשיך לקרוא
פוסט-פוסט.
רק כדי שתאמינו לי כשאני כותבת שרצוי לגוון ולעדכן את המתכונים שלי, הפוסט הזה הוא תוצאה של שיפור של עצמי שקרה, כמו הרבה דברים, די במקרה.
כבר בחורף שעבר, פרסמתי מתכון לכבוד ט"ו בשבט – מאפינס אפרסמונים ופירות יבשים, הזדמנות מצויינת להעלות אותו מהאוב. כשרציתי השבוע להכין קינוח לארוחה המשפחתית, נזכרתי בהם, וידעתי שאני נכנסת לטריטוריה מסוכנת. המאפינס האלה, רכים ומתוקים עם קמח מלא, סוכר חום, תמרים ואגוזים הם מתכון בטוח לעיקום אף קולקטיבי מצד רוב בני המשפחה שאוהבים עוגות קרם גבוהות, בצקי שמרים מקמח לבן ושום-דבר-בריא-בקינוח-שלי-תודה-רבה! להמשיך לקרוא
וגם גרסה של עוגת גלידה וניל
אמא שלי ממש טובה בקינוחים. תמיד היתה. כשהייתי ממש קטנה עוגת הגלידה בצורת פירמידה היתה פסגת שאיפותי (מלבן ביסקויטים ארוך , כמה שליכטות של גבינה ממותקת עם דובדבנים מסוכרים באמצע, ואז קיפול זהיר של שני צידי המלבן למרכז יצר פירמידה ממולאה בקרם. אושר שאין שני לו). אח"כ למדתי להעריך רולדות אווריריות ממולאות בקרם, להמשיך לקרוא
אני לא יודעת איך אתם מתייחסים לקינוחים שלכם, אבל אצלי הם ממויינים לפי שני צירים: ציר אחד שנע בין הבריא (טוב, באופן יחסי) לשחיתותי, וציר שני מתחיל בקלי קלות עם מינימום הכנה ומסתיים אי שם באופק הרחוק של סיבוכיות יתר.
הפוסט הזה מתחיל בלשבת טוב טוב על המשבצת השמאלית העליונה בטבלה – שום דבר בריא, בשתיים-עשרה דקות עבודה. להמשיך לקרוא
אני את המטבח שלי אוהבת כבר מזמן. בישולים הם כיף גדול בשבילי (חוץ מכשאני צריכה לתקתק שני מרקים, שני תבשילי סייטן/טופו ואיזו תוספת פחמימנית בכמות שתספיק לנו לכל השבוע, בשלוש שעות). באופן טבעי אני מעדיפה לעשות מה שכיף (במקום, למשל, כביסה או רחיצת כלים) ומהר מאוד השתלטתי על המשבצת הזו בבית, כשאני משאירה אחרי אדמה חרוכה (כלומר: כיור מלא כלים מלוכלכים ומטבח מבולגן למשעי) בשביל בנהזוג שימלא את חלקו. להמשיך לקרוא
קל להכנה ומרשים
שכנוע עצמי, הטעיה או סתם תכסיסי רמאות שהבלוגרית מפעילה על עצמה הם כלי עבודה לגיטימיים לחלוטין כשמדובר במטבח, ובייחוד במתוקים. "אני לא רוצה קינוח , מספיק לי פרי", הוא משפט ערמומי למדי שאפילו בלוגרית מנוסה היתה נופלת בפח שהוא טומן. בעצם הכוונה היא להמשיך לקרוא
ירק לכל פועל 