מטעמים השמורים במערכת הבלוג (שקשורים לקירבה חשודה לתאריך יום ההולדת שלי) ט"ו בשבט היה מאז ומעולם אחד החגים האהובים עלי. פרחים, עצים, פירות (יבשים!) – שילוב כזה מוצלח, שגולת הכותרת שלו היא טיול בחוץ במשך היום ומשלוח מנות של שקדים, אגוזים ותאנים מסבתא וסבא לקראת ערב. לצערי הרב המדינה שלנו לא מכירה בצרכים החגיגיים של האזרחים הבוגרים שלה, ובחגים הכי כייפים שוללת מאיתנו את החופש שקיבלנו כילדים להמשיך לקרוא
פוסט-פוסט.
רק כדי שתאמינו לי כשאני כותבת שרצוי לגוון ולעדכן את המתכונים שלי, הפוסט הזה הוא תוצאה של שיפור של עצמי שקרה, כמו הרבה דברים, די במקרה.
כבר בחורף שעבר, פרסמתי מתכון לכבוד ט"ו בשבט – מאפינס אפרסמונים ופירות יבשים, הזדמנות מצויינת להעלות אותו מהאוב. כשרציתי השבוע להכין קינוח לארוחה המשפחתית, נזכרתי בהם, וידעתי שאני נכנסת לטריטוריה מסוכנת. המאפינס האלה, רכים ומתוקים עם קמח מלא, סוכר חום, תמרים ואגוזים הם מתכון בטוח לעיקום אף קולקטיבי מצד רוב בני המשפחה שאוהבים עוגות קרם גבוהות, בצקי שמרים מקמח לבן ושום-דבר-בריא-בקינוח-שלי-תודה-רבה! להמשיך לקרוא
אני לא יודעת איך אתם מתייחסים לקינוחים שלכם, אבל אצלי הם ממויינים לפי שני צירים: ציר אחד שנע בין הבריא (טוב, באופן יחסי) לשחיתותי, וציר שני מתחיל בקלי קלות עם מינימום הכנה ומסתיים אי שם באופק הרחוק של סיבוכיות יתר.
הפוסט הזה מתחיל בלשבת טוב טוב על המשבצת השמאלית העליונה בטבלה – שום דבר בריא, בשתיים-עשרה דקות עבודה. להמשיך לקרוא
מי שכבר קרא פוסטים קודמים שלי על קינוחים יודע עד כמה מורכב הסיפור הזה אצלנו בבית, כשזה מגיע לאירוח המשפחה הקרניבורית. פעם אחר פעם אני נלחמת כדי למצוא קינוח טבעוני משובח שיהווה תשובה הולמת לשלישיית השמנת מתוקה-חמאה-קצף ביצים שעובדת נגדי פעם אחר פעם בעוגות הקלילות של אמא שלי ובקינוחים המושחתים של אחותי. לפעמים אני עובדת נגד הזרם, מתעקשת על משהו מיוחד (עוגיות מאפינס פרג לימון) או חלילה עם ניחוח בריא (קמח מלא וסירופ אגבה) אבל כשאני מפיקה לקחים ולא סובלת מאובדן זכרון לטווח הבינוני אני הולכת על בטוח. ואצלנו על בטוח זה שוקולד, ואם רוצים גם אקסטרה גידור של הסיכון – מוסיפים קוקוס. להמשיך לקרוא
ירק לכל פועל 