הצד השני של הקסטה.

פעם, בשלהי ימי התקליט ובהתחלת עידן ה- CD (לא כזה מזמן! משהו כמו לפני 15 שנה), כל הספריה המוזיקלית שלנו היתה על קסטות. בנהזוג שהוא אוהב המוזיקה האמיתי בבית היה האחראי על אולפן ההקלטות – לא רק השאלות מחברים, גם תקליטים ודיסקים שקנינו במיטב כספנו היו כולם מועלים לקסטה. אז, פעם, בימי תרפפ"ו לא-כל-כך-מזמן, רוב המוזיקה ששמענו לא היתה בבית, אלא בחוץ.

בעבודה – לכל אחד מאיתנו היה טייפ קטן. בדרכים – באוטו הראשון שלנו היה רק טייפ קסטות, וכמובן באוטובוס – כי לשנינו המשוכללים טכנולוגית, היו ווקמנים. לעוללים בני פחות מעשרים וחמש שממשיכים לקרוא כי הם חובבי היסטוריה עתיקה: ווקמן הוא קופסה בגודל של 4*2 ipad'ים, ובעובי של שלושה כאלה בערך. מכניסים קסטה, סוגרים, לוחצים על כפתור play. ועוד נקודה חשובה אחת, ווקמנים פעלו על סוללות. אמנם לנו (כזכור בחזית הטכנולוגית של זמננו) היו סוללות נטענות, אבל עדיין היה די מנג'ס להטעין אותן כל פעם מחדש, שלא לדבר על מערך סוללות הגיבוי שהיו בתיק, כי תמיד איכשהו הן נגמרו באמצע הדרך. לכן לא אהבנו לבזבז זמן סוללה יקר על משהו שהוא לא מוזיקה נטו. play כזכור. עוד מעט תבינו איך זה קשור.

אז בקיצור, בנהזוג היה משקיע ומקליט במערכת האיכותית של ההורים את כל המדיה המוסיקלית על קסטות, שנוכל לגוון ולקחת איתנו לשמוע. מכיוון שספריית הקסטות תפסה חצי ארון בחדר השינה, וגם בתיק קצת כבד להיסחב עם מטען של קסטות, התגבשה שיטה. על קסטות של 90 או 100 דקות הוא היה מצמד כל פעם שני אלבומים – אלבום מלא אחד על כל צד של הקסטה. היו לנו אלבומים של כנסיית השכל ואיפה הילד (זמן סוכר) משני הצדדים של אותה קסטה, שיצרו שילוב לא רע בכלל.

לפעמים בנהזוג היה מזווג לעצמו זוגות אלבומים לפי טעמו שרק 50% מהתוצאה קלעה למטרה שלי – ואז נתקעתי עם צד A של הקסטה שאני אוהבת, וצד B, איך לומר, קצת פחות. עכשיו דילמה. אתמול שמעתי את האלבום שבצד A עד תומו. והיום מה? אפשרות אחת היא להוציא עפרון מהתיק, לסובב לאחור עד הסוף ולשמוע אותו שוב. מי שלא מבין שילך לשאול מישהו שלפני 15 שנה כבר יכול היה לשבת במושב הקידמי של מכונית. אפשרות שניה, למי שתש כוח האצבעות שלה אבל עוד נסיעה ארוכה באוטובוס לפניה, לא לבזבז זמן סוללה יקר על rewind אלא להעביר את הזמן עם צד B עד שיחזור להתחלה של A.

ועכשיו נחזור ברשותכן למילניום הנוכחי. אני שומעת 88fm בעבודה (קורה…), ונופלת על שיר מוכר. שלושת רבעי שיר עובר עד שנופל לי האסימון, ואני מספיקה לרשום לעצמי שני משפטי מפתח. אני יודעת שאת השיר אני לא מכירה אבל את הצליל הכל כך מיוחד של הלהקה כן. לקח לי כמה דקות להיזכר בשם שלהם – זו Mercury Rev. את הצליל שלהם, שכבר לא שמעתי ככה וככה שנים אני לא יכולה לפספס (ובאמת שהאוזן הלא-מוסיקלית היא אחד הצדדים החלשים שלי, בשביל זה יש את בנהזוג). חיפוש קצר בעזרת ידידנו גוגל, ויש לי את השיר, שעכשיו ניגנו ברדיו, מתוך הדיסק שלא הכרתי – Secret Migration (שווה להקשיב. שיר טוב):

MR בכלל לא היו להקה שבחשתי בכוס התה שלה – בנהזוג אהב אותם, ואני נתקעתי עם צד B שלהם, שהוקלט אחרי צד A שממש אהבתי, ושמעתי די הרבה, אז לאור הנסיבות לא היתה לי ברירה אלא לשמוע גם אותם. עוד קצת חיטוט ברשת ומצאתי את האלבום ההוא, מפעם. Deserter's Songs. אלבום פורץ דרך – ככה הם מתארים אותו – שיצא ב 1998. מצאתי קטע די ארוך עם שירים מהאלבום, אפשר להסתפק בשיר הראשון אם אתם סקרנים, ולעצור כשימאס לכם:

היום אני חייבת להודות – אחלה אלבום.

נשארה רק חידה אחת לפתור – מה היה בצד A? מה היה האלבום שכך כך אהבתי בקסטה שבגללו שמעתי שוב ושוב את צד B עם MR עד שנחרתו ככה בזכרוני? לא מצליחה להיזכר. אפילו בנהזוג לא יודע. הם שקעו לתהום השיכחה, אבל לא Deserter's Songs  של Mercury Rev….