טופו – מה עושים עם זה?

טופו[אחת מהתמונות הפותחות הכי פחות מעוררות תאבון. מי שישרוד את הפוסט יקבל פיצוי]

לפעמים אני צריכה איזו צביטה קטנה או כמה טיפות של מים שירעננו את מוחי ויזכירו לי שאני עדיין רוב הזמן בתוך הבועה הקטנה שלי, בין החברים הטבעונים, המשפחה המתרגלת, חנויות הטבע והמסעדות הידידותיות לטבעונים בעיר הכי טבעונית בישראל (טוב, יש לי חולשה לת"א). לפני יומיים זה היה סתם משעשע ולא מעצבן (חכו, חכו, תיכף אספר לכם מה זה מעצבן), כשבסופר השכונתי, ממש ליד הבית, ניסיתי למצוא חבילת טופו שמשום מה נעלם מעיני. בצר לי שאלתי את אחד העובדים והתשובה שלו היתה הדבר האחרון שציפיתי לו:אני:  סליחה, אתה יודע אולי איפה הטופו?

עובד טרוד: ה-מה?

אני: טופו. אני מחפשת טופו.

עובד מבולבל: טופו? מה זה טופו?

אני (אחרי דקה שבמהלכה לא ידעתי מה להגיד): זה כמו גבינה, זה במקרר של הגבינות (מה? כמו גבינה? מה קורה לי?!)

אני שוב (מנסה לתקן את הרושם): זה לבן כזה, זה עשוי מסויה. זה תמיד היה במקרר של הגבינות.

העובד: אין לי מושג מה זה. את בטוחה שיש לנו?

אני (מחליפה מבטים נואשים עם קונה אחרת שלשמחתי מחזירה לי מבט של מי-לא-יודע-מה-זה-טופו, להראותכם שאני לא הקלולס היחידה בשכונה): כן, אני פשוט לא מוצאת את זה.

העובד נוטל יוזמה ובודק עם האחראי, שלשמחתי מכיר בקיומו של טופו בעולם בכלל, ובסופרמרקט בפרט. מסתבר שהוא נדד למקרר הפינתי, יחד עם גבינות העיזים ושאר מרעין בישין. אני ממהרת לקחת קוביה ובורחת לקופה. אז מסתבר שלא כל העולם עסוק בדיונים על טבעונות או אוכל במסעדות סיניות, נזפתי בעצמי והודיתי על צלצול ההשכמה (כן נכון, בטח יש ביטוי עברי מוצלח הרבה יותר מהתרגום המאולץ הזה).

לפעמים הסיטואציות האלה הן פחות חביבות ומשעשעות (הבדיחה על חשבוני, ובצדק) אלא מרגיזות, כמו שהבטחתי לכן – תראו מה זה מעצבן: אחרי יותר מחמש שנים של טבעונות, קרוב משפחה קרוב מאוד שלא ננקוב בשמו (אבל רק נשמיץ שהגנים שלו הם מהצד של החתן, לא של הכלה) מזמין אותנו לארוחת חג שבועות. אני מתפתלת מהזכרון הכאוב של ארוחת שבועות הקודמת בצד ההוא, ובנהזוג ממלמל משהו על טבעונות ושאנחנו כבר לא מציינים את החג בארוחה חלבית. מהצד השני של הטלפון (אחרי חמש שנים שבהן יצא לנו לאכול יחד מידי פעם…) שואל אם זה אומר שאנחנו לא אוכלים גבינות ("כן!") ומה אנחנו כן אוכלים ("הכל חוץ מבשר, שזה תמיד היה, גבינות וביצים" נותן בנהזוג את התקציר). זה כנראה לא לגמרי הופנם כי השאלה פשוט חוזרת שוב, כאילו אין בכלל אפשרות כזו ובנהזוג בצר לו חוזר על התשובה – אנחנו אוכלים הכל, חוץ ממוצרי חלב וביצים, פסטה למשל זה בסדר אם היא רק מקמח בלי חלמונים. אני הולכת לדפוק את הראש בקיר בחדר אחר (שלא ישמעו את ההדהוד) ומנסה לעבוד על עצמי להירגע, ושאם יש לי כעסים על המשפחה הקרובה של הבנזוג עדיף לקטר למישהו אחר שלא אכפת לו ולא לבאס אותו עוד יותר. ההצלחה חלקית בלבד.

אז למי שהטופו או הטבעונות חדשים לו, למי שחושבת זה סתם משהו נטול טעם, ולמי שמחפשים רעיונות חדשים, כמה עקרונות בסיסיים על טופו, תקציר הפרקים הקודמים ומתכון קליל-הכנה במיוחד.

לי דווקא זה הכי טעים

איזה טופו? טופו אנחנו משתדלים לקנות אורגני, מכל מיני סיבות וגם בשל הרתיעה שלנו ממוצרים מהונדסים גנטית. הטופו הכי טעים לי הוא הטופו של משק וילר – כפרי בריא, האורגני . חוץ ממנו אנחנו קונים את הטופו של הרדוף, וגם את הטופו של שיזן טופו – רוב היצרנים מכרים קוביות של כ- 300 גר', אבל טופו יפני (שהם מותג נוסף של היצרנים של שיזן… לכו תבינו)  משווקים גם בלוק של קילו, שיוצא הרבה יותר חסכוני. אחרי שאני פותחת את הבלוק, את מה שנשאר אני מכניסה לקופסה אטומה וממלאה מים, ואם זוכרת מחליפה מידי פעם את המים. אצלי הוא נשמר מצוין במקרר (גם בלי להחליף מים) למשך שבוע, לא יצא לי לנסות יותר, וזה יוצא ממש משתלם.

אז מה עושים איתו?  הכי קל, אבל ממש קל, הוא לחתוך לקוביות ולהוסיף אותו, ככה כמו שהוא, לסלט. כן כן. מה שצריך הוא סלט ירקות גדול ועשיר, עם הרבה רוטב מעניין שיעטוף את הטופו בהרבה טעמים (למשל: חרדל וסילאן; או חרדל, מיץ לימון, חומץ, סוכר וקצת שמן זית; או  שום קצוץ, שמיר קצוץ, לימון או חומץ, וגבינת טופו או מיונז טופו…..).

סלט עם טופו

עוד הכי קל, אבל ממש קל, הוא לחתוך לקוביות ולהוסיף אותו למרק – מרק מיסו זו הבחירה המתבקשת אבל ממש לא רק. אפשר למרק ירקות, מרק עגבניות, מרק תירס ועוד היד נטויה – אם מבשלים את קוביות הטופו במרק מלכתחילה הן סופגות את טעמי המרק וגם מתרככות (ומעט מתנפחות), ואם זורקים אותן פנימה רק בסוף הבישול הן יתחממו איתו וישארו נייטרליות בטעמן.

באותו משקל בדיוק (מאמץ במשקל נוצה) אפשר לגרר את הטופו דק או גס, ולהוסיף אותו כמעט לכל תבשיל, דגנים או ירקות : אורז או כוסמת, תבשיל כרוב או….. אם המתכון מתחיל מטיגון של חלק מהמרכיבים (כמו למשל באורז) כדאי להוסיף אותו כבר בשלב הזה ורק להקפיד על ערבוב שלא ידבק לתחתית. הטופו בצורה הזו מעשיר את התבשיל ונותן לו שדרוג בטעם, לא רק בתוכן.

עברנו שלב – הכנה מוקדמת. בטח נתקלתן כבר בהמלצות להשרות את הטופו במשרה (מרינדה בלעז), שזו בדיוק אותה כמות עבודה כמו מקודם, רק עם קצת הכנה מראש. את הרוטב שמיעדים לסלט או לתבשיל מכינים מראש, ובכמות גדולה יותר,  חותכים את הטופו לקוביות, מכניסים לקערית או קופסה אטומה עם הרוטב ונותנים לעמוד כמה שעות או אפילו יום (במקרר). הטופו סופג את טעמי הרוטב ואפשר להוסיף אותו כמו שהוא לסלט או להקפיץ אותו עם ירקות או בתוך תבשיל מסויים. רעיונות? חומץ בלסמי מדולל במעט מים, מלח, פלפל, ושום כתוש, ואז את הטופו המושרה מקפיצים במעט שמן זית עם קוביות פלפל אדום (למשל) או חציל, מוסיפים בסוף את יתרת הרוטב ועלי בזיליקום. זו רק דוגמה.

קוביות טופו בולגריתהקטגוריה הבאה, שאותה אני מעדיפה, היא בישול קצר ברוטב או  מים מתובלים ואח"כ להוסיף לסלט קר או לתבשיל. הכי פשוט הוא להכין טפינה בולגרית: סיר קטן, קוביית טופו חתוכה לקוביות, מיץ מרבע לימון, חופן קטן של מלח גס (או רגיל) ועוד מים בכמות כפולה משל מיץ הלימון – מספיק כדי שהקוביות ישכשכו בנוזלים. מרתיחים בסיר עם מכסה סגור, מקטינים מעט את האש אבל שימשיך לבעבע, ונותנים לזה להתבשל כמה דקות עד שרוב המים נספגים. כשהטופו מתקרר הוא תוספת מושלמת לסלט עלי חסה עם מלפפון, עגבניה, פלפל אדום, צנונית וזיתים שחורים – כולם חתוכים לחתיכות גדולות. אפשר לבשל במים עם תבלינים אחרים (כמון וכורכום למשל, או פפריקה וקצת פלפל חריף) ואפשר גם לבשל ברוטב של ממש. הקוביות מתרככות ומתמלאות בטעמי התבלינים. הכי לא מסובך.

אצבעות טופו מוקפצותעוד אפשרות היא טיגון מהיר, בלי תיבול – במעט שמן זית או שמן סומסום ( או חצי קנולה וחצי סומסום) – את הקוביות (או רצועות) מקפיצים במעט שמן, מקפידים לערבב מידי פעם כדי שיטגנו מכל הצדדים. הן מקבלות ציפוי פריך וטעים וטעימות ממש ככה – כתוספת לסלט (מישהו אמר קרוטונים?) והמהדרין יתחילו מהטפינה הבולגרית, ואז יקפיצו אותה בשמן זית (מישהו אמר סלט חלומי חם?)

השלב הבא (והאחרון לבינתיים, כי למי יש כח עכשיו לפשטידות), הוא טופו מוקפץ עם ירקות. כמובן שגם כאן השמים הם הגבול, כל ירק שסובל חימום יכול להצטרף – מה שאתן אוהבות ומה שיש לכם במקרר (זה שקולורבי מתנהג מצוין בחימום אני כבר יודעת, אבל ידעתן שבעדות מסויימות מקפיצים גם מלפפון?). התיבול או הרוטב, שמצטרף לקראת הסוף, יכול להגיע מכל מקום: איטלקי (כבר הזכרנו בלסמי), סיני (מה רע ברוטב טריאקי?) או כל שילוב מעניין אחר (למשל, חרדל ולימון הם צוות טוב). כדאי להקפיץ את הטופו והירקות בשמן שמתאים – למשל קנולה לטעם נייטרלי, שמן זית או שמן סומסום.

ירקות וטופו

חשבתי לקנח במתכון מהיר הכנה עם אחד הרטבים האהובים עלי – מיסו. הפוסט הזה כבר קצת ארוך מידי, אז קבלו אותו בפוסט נפרד: חצילים וטופו ברוטב מיסו.

אבל רגע, לפני כן, פיצוי על התמונה המשמימה שפתחה את הפוסט: החתולה חושבת שבחורף אין כמו לנמנם על מכסה הכיריים ליד סיר שעוד מרגישים ממנו שאריות של חום, ואני ממילא במטבח, עם המצלמה אז לא אצלם? בטח מתישהו ימצא לתמונה שימוש…

אגי

מודעות פרסומת

מחשבה אחת על “טופו – מה עושים עם זה?

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s