(עם פלפלים, עגבניות כרישה ומנגולד….)
במקור, ההשראה של המתכון הזה היא מתבשיל עדשים שאכלתי פעם מזמן בפועה, שזו מסעדה נחמדה בשוק הפשפשים עם אופציות טבעוניות מעניינות בתפריט (לפחות היתה – כבר מזמן לא יצא לי לבקר). התבשיל ההוא היה של מש עם טחינה ודברים אחרים, אבל במטבח הביתי עבר כמה גלגולים עד שהגיע לנוכחי, שחביב עלי מאוד כי הוא טעים אבל גם בזכות הפתרון שהוא מציע למנגולד. להמשיך לקרוא
אצלנו בבית לא שואלים מה אוהבים יותר, סייטן או טופו, כמו שלא שואלים מה אוהבים יותר, כלבים או חתולים. להמשיך לקרוא
נכון שזה קצת טיפשי להיכנס למסעדה הודית ולבקש לא חריף ובלי כוסברה אבל מסתבר שזה עובד. במטבח ההודי יש הרבה מאוד טעמים ותבלינים – גם יבשים וגם טריים, ולא כולם חריפים וכן, אפילו עם הכוסברה אפשר לחיות (אבל רק בגרסת זרעי הכוסברה, שיש להם טעם אחר לגמרי מאשר כוסברה טריה). להמשיך לקרוא
לאחרונה שמתי לב שבבלוג אין מספיק מתכונים עם טופו (לכן השלושה האחרונים הם נסיון מהיר לפיצוי). באופן מוזר, הסיבה לזה היא שאני מבשלת ה-מ-ו-ן עם טופו. שנינו, הבשלנית ובנהזוג שנאלץ לנקות את המטבח אחריה בזמן שהיא ממהרת למחשב לשחזר את המתכון, מאוד אוהבים טופו. אנחנו עד כדי כך אוהבים טופו, שימו לב, שקוביות טופו כפי שהוא (בלי השריה, הקפצה או בישול בתבלינים – שהן שלוש השיטות הידועות להסוות את העובדה שלטופו כמעט אין טעם – פירוט שלהן תמצאו כאן, "מה לעשות עם טופו") מוצאות דרכן לסלט הירקות, ככה סתם, עם רוטב נחמד ובלי יותר מידי עניינים. להמשיך לקרוא
[אחת מהתמונות הפותחות הכי פחות מעוררות תאבון. מי שישרוד את הפוסט יקבל פיצוי]
לפעמים אני צריכה איזו צביטה קטנה או כמה טיפות של מים שירעננו את מוחי ויזכירו לי שאני עדיין רוב הזמן בתוך הבועה הקטנה שלי, בין החברים הטבעונים, המשפחה המתרגלת, חנויות הטבע והמסעדות הידידותיות לטבעונים בעיר הכי טבעונית בישראל (טוב, יש לי חולשה לת"א). לפני יומיים זה היה סתם משעשע ולא מעצבן (חכו, חכו, תיכף אספר לכם מה זה מעצבן), כשבסופר השכונתי, ממש ליד הבית, ניסיתי למצוא חבילת טופו שמשום מה נעלם מעיני. בצר לי שאלתי את אחד העובדים והתשובה שלו היתה הדבר האחרון שציפיתי לו: להמשיך לקרוא
במקור התכוונתי לקרוא למתכון "ירקות חורף מוקפצים עם קייל וטופו" , אבל חלף שבוע, הכוונה נשארה בחלל האויר ועוד לא ירדה לדפוס וכבר הספקתי להכין גירסה אביבית לאותו מתכון בדיוק, עם ירקות אחרים וצורת חיתוך אחרת, אבל בעצם אותו העקרון. אז במקום לשנות ל- "ברוקולי ופלפל אדום מוקפץ עם טופו", המתכון הזה הולך להיות מודולרי למהדרין. להמשיך לקרוא
כבר סיפרתי כאן כמה אני אוהבת ממולאים, שהם תמיד שמחה גדולה. לעומת זאת לא צריך להתעמק הרבה בבלוג כדי להיווכח שאני תמיד בעד מתכונים קלים ופשוטים, עם העדפה ברורה ליכולת לתקתק שלושה ארבעה תבשילים באחה"צ יעיל אחד מאשר להתקשקש עם מתכון אחד ארבע שעות ולהשאר רעבים בשאר השבוע… ובכל זאת, יש מידי פעם מתכונים שמצדיקים את המאמץ להמשיך לקרוא
או יותר נכון, סייטן – בורגיניון
בפאריז אכלנו ביף בורגיניון טבעוני במסעדה טעימה אך מוזרה בשם Le Potager du Marais. מכיוון שבבשר אני לא מבינה, אין לי מושג איך באמת מכינים ביף בורגיניון. להמשיך לקרוא
ריזוטו הוא אוכל לשניים, ולא סתם אלא לזוג. כמו הרבה דעות שיש לנו בקשר לאוכל, גם זו בטח מבוססת על תחושות ורגשות ודעות וולא קשורה לשום טיעון עובדתי מוצק. לעומת זאת, אני יכולה להוכיח באותות ובמופתים שריזוטו הוא בחירה גרועה מאוד ככל שזה נוגע לאירוח (חוץ כמובן מדייט, זה משהו אחר לגמרי). להמשיך לקרוא
חמין או צ'ולנט? שאלה לא פשוטה. את התבשיל המופלא והחורפי הזה אני מכירה לראשונה כילדה קטנה, מהמטבח של סבתא, שהוא נטוע עמוק בתפוצה של הצ'ולנט. סבתא היתה עושה הפרדה אסטרטגית בין השכבות כדי שהנכדות הצמחוניות (דאז) יהנו מתפוחי האדמה, השעועית וגריסי הפנינה בלי חתיכות בשר בפנים. היום לא היו מצליחים לעבוד עלי עם טריק כזה, אבל לסבתא היה מותר מה שלאף אחד אחר לא. להמשיך לקרוא
ירק לכל פועל 