סלט אטריות אורז, דלעת ספגטי ופקוס

או בשמו האמיתי: סלט מירקות שלא מוצאים בסופרמרקט

סלטביותר מפוסט אחד סיפרתי על החקלאית שממנה אנחנו קונים ירקות, עד שרמז לי אחד הקוראים (הבודדים) שמיצינו. אני מתנצלת מראש: גם בפוסט הזה יהיה לינק לחוביזה, אפילו יותר מאחד. סל הירקות האורגני זו שיטה צרכנית מצויינת שאצלנו בבית עובדת כבר כמה שנים. בהתחלה היו לנו ממש קשה להתרגל אבל היום, למרות הקיטורים זה עובד. בשיטה הזו עושים מינוי קבוע לסל אורגני, קטן או גדול, שמקבלים פעם בשבוע מהחקלאית (אצלנו זו בת-עמי, אבל יש כמה קואופריטיבים ויוזמות כאלה, אז אני לא מבטיחה שלא תיפלו על חקלאי…). התוכן של הסל כמעט ולא גמיש – הוא היבול של החווה באותו שבוע, עם השלמות הכרחיות. למשל, בחוביזה מקבלים בהבנה את מערכת היחסים האינטימית שלנו הישראלים עם עגבניות ומלפפונים, כי מבחינתו הם מוצרים בסיסיים כמו לחם ומלח. לכן, אם זו לא העונה או שאין מספיק עגבניות ומלפפונים, הם נקנים מחוות או חממות אורגניות אחרות ונכנסים בכל זאת לסל, כדי לא לזעזע יותר מידי את תפיסת המזווה שלנו.

בעצם הרעיון הזה הולם לחלוטין את אחד הכללים של חקלאות אורגנית כפי שאני מבינה אותה – מסתמכים על מחזורי הגידול בטבע ועל מה שהאדמה מוכנה ויכולה להניב, וכך מפחיתים במידה מסויימת את מידת ההתערבות, נותנים לאדמה לנוח ולהתמודד כל פעם עם גידול חדש ומקבלים את העקרון היפה שכל דבר בעיתו. כמובן  שאנחנו לא אנשים כאלה טובים, מלאים ומכילים, ואנחנו מתמודדים עם העקרון הזה בשני מישורים:

קיטורים. אני למשל עדיין לא מצליחה להתמודד עם שקי הסלק שמאופסנים אצלי במקרר. כנראה האדמה בחוביזה מניבה שנה אחר שנה יבולים מופלאים של סלק על פני תקופה ארוכה במיוחד, שגם הרבה אחרי שהסתיימה חייבים להכין לפחות תבשיל סלק אחד בשבוע כדי לנסות לפנות מקום מהמדף התחתון במקרר. לכם אני חוסכת, אחרת מי יודע עם כמה מתכונים למרקי, סלטי ותבשילי סלק הייתם מוכנים להתמודד..)

השלמות משלנו. כמות הירקות בארגז הקטן מספיקה לנו לשבוע, ולכן לרוב אין לנו צורך בהשלמות, אבל בכל זאת אני מרשה לעצמי אם בא לי משהו מסויים או אם יש שבוע דל במיוחד בירקות לבישול, לקנות ירקות גם בסופר האורגני (כמו עדן טבע מרקט או ניצת הדובדבן) או אפילו – בסופרמרקט השכונתי.

היתרון הברור של הסל האורגני הוא בשני דברים נוספים –  קודם כל המחיר. נכון, ככלל אוכל אורגני יקר יותר אבל אם משתלבים בשיטה הזו, זה מוזיל בצורה משמעותית את הקניה (היום עומד הסל הקטן על 85 ש"ח לשבוע והגדול על 110 ש"ח, לא כולל משלוח). חוץ מזה טריות. לפעמים כשקונים ירקות אורגנים בחנות הם מחזיקים פחות זמן במקרר מאחיהם בייצור המסחרי.  אני חושדת שאחת הסיבות שירקות לא אורגנים שורדים טוב יותר היא כל מיני טיפולים, ריסוסים ומניפולציות שהם עברו לפני שהגיעו למדף בחנות (או בשוק) ומשם למטבח שלי. כשקונים ישירות מהחקלאית, שקטפה את הסחורה באותו הבוקר, זמני המעבר מתקצרים משמעותית ורוב הירקות שמגיעים משם זוכים לשרוד לפחות, או לא יותר, כמו ירקות "רגילים".

והנה הגענו לבונוס בסוף: החקלאית "שלנו" ונדמה לי שחקלאים אחרים שהם אורגניים בנשמתם לוקים באותה הפרעה, פשוט אוהבים לגוון ומתים על כל מיני חידושים או טוב מזה, החייאות של ירקות בלאדי, מפעם. הכיף הכי גדול הוא להגיע הביתה, לחטט בארגז ולשלוף ממנו משהו חדש, שעוד אף פעם לא אכלת. האם זה מלפפון? האם זה קישוא? לא, זהו פקוס!

פקוס

זהו פקוס!

בכלל, כל שנה כשמתחילה עונת הדלועים אנחנו נזקקים שוב למגדיר הדלעות כדי לפענח אם אוכלים את זה חי, מבושל, מאודה או שזה בכלל משהו אחר.

אז לכבוד סלי ההפתעות האורגניים באשר הם, הנה סלט שהכנתי השבוע לחגוג שני ירקות מצויינים: פקוס ודלעת ספגטי. את הפקוס זכרתי טוב משנים שקודמות, וחיכיתי לו בהתרגשות רבה. הוא משהו בין מלפפון לקישוא – אנחנו לא מבזבזים אותו על בישול אלא אוכלים אותו כפי שהוא, חי או בסלטים מעניינים כי הוא טעים להפליא. אמא של בנהזוג הודיעה שבשוק של רמלה אפשר לקנות אותו, אז אם אתם לא בעניין של סל – היום עדיין העונה , תמצאו איזה שוק, רצוי בעיר שמבינים בה בירקות בלאדי, ותחפשו משהו שנראה כמו קישוא מאוד בהיר וקצת "פרוותי" אבל מקרוב רואים שהעוקץ שלו הוא כמו של מלפפון ולא כמו של קישוא. אבא שלי אומר שהוא גם נהדר להחמצה אז תנסו אתן – אני לא אצליח להתאפק שלא לאכול אותם טריים, אז לא ישאר לי מספיק כדי לנסות.

דלעת ספגטידלעת הספגטי היא משהו קצת שונה, היא דלעת שאחרי אפיה או בישול התוכן שלה מתפרק לחוטים דקים לבד, כמעט מעצמו, בלי צורך לחתוך. בשנה הקודמת היא היתה לי חידוש מעניין אבל הטעם היה של דלעת קישואית, לא נפלתי. מסתבר שגם החקלאית עלתה על זה והשנה ניסתה זן כתום יותר, מתקתק יותר ועשיר בטעם שחבל על הזמן – מצידי לאכול אותה ככה בכפית ישר מהקליפה (אחרי שהיא מתקררת מספיק מהבישול). הסברים מפורטים על איך מבשלים אותה תמצאו כאן – ממש מצטערת שלא יצא לי עדיין לצלם ולהמחיש לכן בעצמי.

אז דקה לפני הסלט, אם עשיתי לכם חשק, באותו הלינק ממקודם יש מצד שמאל רשימה של חוות נוספות שעובדות באותה השיטה (שתוכלו לבחור חקלאי או חקלאית לטעמכם). את חוביזה אני אוהבת ולפני כמה שנים היה לנו מנוי אצל ערן אורגני מנטעים, אז גם עליו אני יכולה להמליץ באופן אישי.

דלעת ספגטיהסלט הוא פשוט ומוצלח, ובייחוד כיף להגיש אותו לאורחים שנהנים לטעום דברים חדשים. מבשלים את הדלעת לפי אחת השיטות, אני אידיתי אותה שלמה (אחרי שניקבתי קצת את הקליפה בשפיץ של הסכין) חצי שעה בתוך סיר גדול ומכוסה על סלסלת אידוי, עד שהתרככה וסכין ניקב אותה בקלות. אח"כ חציתי בזהירות  לאורך, חיכיתי שיתקרר (זהירות, בסוף הבישול זה ממש חם!), רוקנתי את הגרעינים, ואת התוכן משכתי בזהירות עם מזלג לקערה, שיתקרר. לתמונות מפורטות אפשר לחזור ללינק מלפני שתי פסקאות.

פקוסהדלעת מגיעה בצורה של חוטים,  אז באופן טבעי גם את הפקוס חותכים לרצועות דקות באורך בינוני, בערך שליש מאורך הפרי (שבגלל הפקוסיות שלו נשארות מוצקות גם בסלט). אטריות אורז או שעועית מכינים לפי ההוראות שעל השקית או בדרך שלי – גוזרים או שוברים אותן בתוך קערה לאורך הרצוי לנגיסה, שופכים מים רותחים כדי כיסוי, נותנים לעמוד בערך דקה או שתיים וטועמים – כשהאטרייה שטעמתן רכה, שופכים מיד את המים הרותחים ושוטפים במי ברז עד שיתקררו. אם הדלעת והפקוס עומדים חתוכים ומוכנים , שופכים את האטריות הקרות פנימה ומערבבים מיד. אם לא, מחזירים את האטריות לקערה עם מים קרים – הן יכולות לעמוד כך גם יום מראש במקרר, בקופסה סגורה עם מים כדי שלא יידבקו לגוש.

מה נשאר? הרוטב. הרוטב שאני מציעה הוא לימון – מיסו האהוב עלי. מערבבים מיסוי בהיר עם מיץ לימון. רוטב מיסואם יש במקרר שאריות ג'ינג'ר כבוש חיוור (לא כזה שצבוע בוורוד – אלא כזה שיש בו חריפות אמיתית) קוצצים דק דק חופן, שתתקבל כפית או שתיים של ג'ינג'ר כבוש קצוץ ומוסיפים. אם אין, אפשר לגרר מעט ג'ינג'ר טרי או להשתמש במעט אבקת פלפל אדום (קאיין) – אבל לא הרבה כי החריפות כאו היא רק ברקע. מוסיפים מלח, שמן סומסום וזרעוני חמניה (לרוטב עצמו!). וזהו. החמנייה הפעם יכולה דווקא לעמוד בתוך הרוטב ולהתרכך קצת, אבל לא חייבים. לפני ההגשה קוצצים עירית או בצל ירוק, מערבבים הכל (אפשר עם הידיים – לפעמים האטריות קצת נזהרות מלהתערבב עם ירקות שהן לא מכירות מהבית וצריך לעודד אותן) ומוסיפים רוטב. טעים – טעים.

לשאלות תחליפים: אם אין, אפשר לנסות רצועות דלעת או דלורית שאודתה קלות בלבד, שלא תתפורר, עם מלפפונים צעירים וקשים. מודה שלא ניסיתי, אולי אחכה שייגמר קסם הפקוסים ופרי הספגטי לשנה הזו, ואנסה בעצמי.

עירית

מתכון:ranking 2

דלעת או פרי הספגטי >> מאודה ומופרד לרצועות

2-3 פקוסים >> חתוכים לרצועות דקות (באורך שליש פקוס)

50 גר' אטריות אורז (או שעועית) דקות

עירית או בצל ירוק >> קצוץ דק

חופן זרעוני חמנייה

לרוטב:

3 כפות מיסו בהיר

3/4 מיץ מלימון (טועמים ורואים בדיוק כמה)

שמן סומסום

1-2 כפיות ג'ינג'ר כבוש קצוץ דק

מלח

מאדים את הדלעת המנוקבת בסיר מכוסה על סלסלת אידוי כחצי שעה עד שסכין ננעץ בה בקלות. חוצים לאורך, מחכים שתתקרר, ואז מרוקנים את הגרעינים ומוציאים את התוכן בעזרת מזלג, שיתפרק לחוטים. חולטים את האטריות במים רותחים ושוטפים טוב במים קרים. מערבבים את כל החומרים ומגישים.

מודעות פרסומת

מחשבה אחת על “סלט אטריות אורז, דלעת ספגטי ופקוס

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s