(עם פלפלים, עגבניות כרישה ומנגולד….)
במקור, ההשראה של המתכון הזה היא מתבשיל עדשים שאכלתי פעם מזמן בפועה, שזו מסעדה נחמדה בשוק הפשפשים עם אופציות טבעוניות מעניינות בתפריט (לפחות היתה – כבר מזמן לא יצא לי לבקר). התבשיל ההוא היה של מש עם טחינה ודברים אחרים, אבל במטבח הביתי עבר כמה גלגולים עד שהגיע לנוכחי, שחביב עלי מאוד כי הוא טעים אבל גם בזכות הפתרון שהוא מציע למנגולד. להמשיך לקרוא
או: טבעונות בארץ המנגל
אז מסתבר שארץ המנגל היא דווקא דרום אפריקה. הם לא קוראים לזה מנגל אלא בראאי braai וחוץ מזה הם לא טורחים לבזבז זמן על כל מיני סלטים, שיפודי ירקות או פיתות. בשר זה בשר זה בשר. ואולי קצת תפוחי אדמה. ובצל. ואלכוהול. וזהו. להמשיך לקרוא
הפוסט הזה הוא רק תירוץ להראות את התמונות כדי שתאמינו לי עד כמה זה קל.
טוב, לא ממש בלינצ'עס*, כי הרי למי יש סבלנות לעמוד ולטגן חביתיות דקיקות וטעימות? ובלאו הכי הן לא יצאו טעימות כמו אלו שסבתא שלי היתה מכינה. הכי נכון יהיה לקרוא לזה פיוז'ן – היתוך של המטבח המהיר והמאלתר שלי, שלא בוחל לייבא רעיונות וטעמים מכל מקום אפשרי, עם המטבח הפולני הסבלני, המנחם והאוהב של סבתא שלי, שהיה עיקבי ומיומן ועדין בטעמים. להמשיך לקרוא
הערה על התמונות. בד"כ אני מקפידה להשתמש בתמונות שלי, אבל הפעם חלוקת אחריות הצילומים היתה מאוד פשוטה: מי שבצד שלו של הרכב נמצא האובייקט (נאמר, פיל) , תופס את המצלמה ומצלם. אז התמונות הן של בנהזוג ושלי, אני אחרי יום כמובן שכחתי מי צילם מה, הוא בטח עדיין זוכר…
חזרנו מדרום אפריקה. החוייה הטבעונית כבודה במקומה מונח, ולכן זוכה לפוסט נפרד, אבל בסופו של דבר, דרום אפריקה (לנו) היא ספארי. ליתר דיוק שלושה שבועות של ספארי: רכב שכור, 10 ימים בפארק קרוגר שאין שני לו בחויית הספארי הרגועה והעצמאית, ואז דילוגים של יומיים לכמה שמורות נוספות לאורך החוף המזרחי בואך דרבן, וגיחה אחרונה למעמקי ארץ הזולו ( iSimangaliso, Vernon Crookes, Giant's Castle, Mkhuze) . בחלק השני קצת פחות חיות, קצת יותר נופים ואפשרות להסתובב. ספארי נטו. להמשיך לקרוא
ירק לכל פועל 