או: קינוח גבינה אישי
פשוט, ללא אפיה, ואפילו די בריא!
הכרזתי על שביתה. מכלמיני סיבות המטבח הביתי שלנו כבר לפני די הרבה זמן (טרום ימי הטבעונות!) הלך והתכנס למקום של כמה-שפחות-חומרים-משמרים, וכמה-שיותר-חומרי-גלם-בריאים. לא באופן מוחלט, לא לגמרי, אבל במשך כמה שנים לא היה בכלל קמח לבן במקרר (במקרר? כן, מאימת הנמלים ושאר מזיקים) או סוכר לבן במזווה (טוב, הצנצנת של הסוכר סגורה ממש טוב אז אין חשש כזה), שמן קנולה החליף את המרגרינה/מחמאה ברוב המתכונים, ועל שמנת מתוקה לא היה על מה לדבר.
הזמן עבר, הטבעונות הסתדרה מצויין על השילוב של אורז מלא ומש מונבט, והמקרר היה מלא להתפקע במיני דגנים, עדשים וקטניות (נמלים ורמשים, כבר אמרתי).בשלב מסוים עברנו דירה, החלפנו מקרר וגם קנינו קופסאות אטומות ממש טובות כדי שישמרו על העדשים הכתומות והכוסמת בתוך הארון, וכבר לא צריך לעשות סדר פסח פעם בחודשיים ולזרוק חצי מזווה. אבל מי התגנבו להם חזרה למקרר? קמח לבן לעוגות, מחמאה, שמנת מתוקה צמחית ועוד היד נטויה. בכל אשמים הקינוחים והשילוב שלהם עם קרניסטים (ציטוט של רחל טלשיר בהסבר על השימוש דווקא במילה הזה), במשפחה, בעבודה, או ברחוב (רחוב הוא בייחוד בהקשר של מיטאאוטים, אני לרוב לא נטפלת ככה סתם לאנשים ברחוב ובודקת מה דעתם על הקינוחים שלי). איכשהו ראיתי שאני מצליחה לזכות באהדת הקהל שאינו שבוי רק עם חיקוי לכל מיני קרמים, שוקולדים, ובצקים חפים מכל רמז בריאותי. להמשיך לקרוא
ירק לכל פועל 